top of page
  • עינת קפלן הדרך מילדות לאליפות

לבנתים מטיילים - פולופונז, יוון-שבוע שני

עודכן: 28 בינו׳ 2022

פוסט קודם אם טרם קראת או מתחשק לך שוב

8.6

ממשיכים להנות בדרום הפולופונז, על חוף ימה החולי והרך של העיירה המקסימה Stoupa.

עוד יום ים ומנוחה ואוכל. מגלים שמערות דירוס, הלוא הן מערות נטיפים שהכניסה אליהן עם סירות, סגורות לשיפוצים.

ולמעשה, הן הסיבה העיקרית בשבילה הגענו עד כה.

אכזבה גדולה מחד, מאידך- נותן לי דרייב למצוא תחליף.

הראש קודח במחשבות, אני משוחחת עם כמה מקומיים כשהפוקוס על מערה וקיאקים, בסוף מגלה אוצר-

מסתבר שממש בקצה החוף שלנו יש מערה. זה המיקום המדויק והשם ביוונית

Σπηλιά "Καζαντζάκης"

https://maps.app.goo.gl/Ma7QTzfhFAEmTPri8

אפשר להגיע בשחייה ורגלית. אוהד ואני מחליטים לצאת ולחפש אותה, בהנחה שהילדים יישארו לשחק בחוף. אבל מסתבר שיש לנו זנב...הם מצטרפים אלינו גם לחיפושים. חלקנו יחפים, חלקנו עם כפכפים. טיול חוף, מה כבר יכול להיות? תחילה ההליכה על החול הנעים, בהמשך הופך לסילעי דוקרני. הבנים עוברים למצב שחייה. הבנות ממשיכות מהחוף עם התיקים, משגיחות על הבנים שלא ייעלמו. המים עמוקים והכל מאוד סילעי מסביב. הטיפוס על הסלעים הדוקרניים מאתגר כשכפכפי אצבע בלבד לרגלנו. לעיתים הזוויות טיפוס מאתגרות מאוד ולוטם טורחת לחזור ולומר לי: "אמא, אל תדאגי, תסמכי אלי, אני יודעת מה אני עושה". סומכת עלייך לגמרי, מתוקה, אני משיבה, ותיזכרי שאני רוצה אותך איתנו לעוד המון שנים בבקשה.

פתאום נשמעת צעקה: "מצאנו".

אוהד ושקד מצאו ראשונים את המערה דרך הים. אני שומעת אותם כאילו הם שוחים מתחת לסלעים עליהם אני מטפסת, אך לא רואה אותם. תוך כדי מאמץ הטיפוס מעיפה מבטים לעבר שארית הבנים, מוודאת שהם מסתדרים עם השחייה המתמשכת במעמקים. ואז הפתעה- אנחנו ניפגשות עם הצוות החלוץ פתאום במערה.

הם הגיעו מהים, אנחנו מהיבשה. כעבור כמה דקות גם רותם ותומר (בני 8,10) מוצאים את הפתח מהים ומצטרפים.

המערה מדהימה. קרני השמש פוגעות במים הצלולים והמראה כחול ויפהיפה. נטיפים מעטים, עטלפים ויופי עוצר נשימה. הצילום מהמערה כלפי הפתח כניסה בעייתי בגלל השמש שממול. כולנו בשקט, דממה, נהנים לתפוס את הרגע והיופי הזה, כל אחד לעצמו. אולי מכאן נולד המשפט-מים שקטים חודרים עמוק?

ברור לנו שגם נגיע לפה עם קיאקים. חוזרים מאושרים לחוף. תחושת ניצחון אדירה באוויר.


גם מצאנו תחליף למערת דירוס, אבל יותר מזה-גילינו את המקום במו ידינו. הדרך לאוצר הזה חשובה לא פחות מהאוצר עצמו.



חוגגים בארוחה מפוארת בדירה כולל קרפים לקינוח עם הרבה נוטלה ועוד דברים טובים.

ומסיימים ככה את היום


9.6

קמים מוקדם, פנינו לMonemvassia. צפי של שעתיים וחצי נסיעה לכיוון. לפני עצירות.

נכנסים לעיירה - Agios Nikolaos שנראית די נטושה אך מטופחת ואחריה ממשיכים דרומה

ומפקנקים א.בוקר בכפר דייגים Trahila ממש על קו המים. הכביש פתלתל ועובר במצוקים שנופלים ישר לים ומידי פעם גם חוף חולי. הרוב סלעי.



מתלבטים אם ליסוע לנקודה הדרומית ביותר ביוון היבשתית ובעצם באירופה כולה, בסוף מחליטים למונמבסיה. חלק מהנסיעה עובר בקו החוף וחלקו בהרים. מגיעים לעיירה הקטנה Gytheio עם נמל דייגים קטן ומסמנים את המקום כמבטיח בחזור לארוחה.

קצת אחרי העיירה קולטות עינינו ספינה טרופה שנתקעה בחוף החולי. מאושרים וניזכרים לרגע בטיול שלנו באוסטרליה, אי שם בחיים הקודמים ונטולי הילדים באי החול הגדול בעולם-פרייזר איילנד.



עוצרים לתצלומי רחפן ואז יורדים לחוף עצמו.




הליכה על החול הרך מביאה אותנו לספינה שידעה ימים טובים יותר. אלו הן בדיוק העצירות שלגמרי מרעננות אותנו. אלו שמגלות הפתעות ושלא כתובות בספרים או במדריכי הטיולים.


ממשיכים עוד כשעה ומגיעים למונומבסיה. פרוש השם "כניסה אחת" וזה אכן כך. תדמיינו הר בים שמחובר בגשר בלבד ליבשה. בחלק הלא נראה מצד היבשה מסתתרת לה עיר עתיקה. ככה התושבים הסתתרו מפני האויבים.


הכניסה היא דרך שער עתיק. כל העיר בנויה אבן, חלק מהמקומות ממש בתוך מערות מסתור. נעים לשוטט ברחובות העתיקים והחדשים. עלינו ממש אל העיר העליונה העתיקה והמבוצרת. שעתיים שוטטות הספיקו לנו. בסופן הלכתי לחפש את הצימר בו ישנתי עם אחותי לפני 20 שנה. את הצימר לא מצאתי, את הירידה לרחצה בים -כן.

חוזרים לכיוון הדירה שלנו, כמובן אחרי ארוחת gyro כמובטח לילדים.


10.6

פיצול הכח. אוהד ו2 בנים נוסעים לטיול דרומה. אני נישארת עם השניים הנוספים ליום סטלבט.

אחהצ איחוד כוחות.


שוכרים 3 קיאקים וחותרים למערה אותה גילינו לפני יומיים. איך שלא מגיעים למערה הזו- בשחייה, ברגל או בקיאק- הכל משגע. מומלץ מאוד. חותרים בין איים סלעיים קטנים. לוטם מכריזה שגם היא חותרת ולא מענין אותה. יאללה, פירגנתי. איזו אלופה. שעה שלמה הקטנטונת הזו חתרה ללא הפסקה. כשצילמתי היא חתרה והשיטה אותנו בדיוק לאן שצריך. יש על מי לסמוך.





לסיום היא יצאה לה לבד לחתירת עומק.


אנחנו עוברים למשחק תופסת מים והילדים מגלים שאמא שלהם עדיין בכושר



11.6

זהו. ניפרדים מסטופה. נעמת לנו מאוד מאוד.

נוסעים כמה דקות צפונה למערה נוספת שגילו לנו מקומיים Vatsinidi Cave. הכניסה אליה רק מהיבשה. קצת אחרי הכניסה למערה מגיעים למי הים. שוב הכחול היפה והשקט. ממשיכים צפונה.



כשעה וחצי בדרך הררית ויפה ומגיעים למפלי Neda הקטע האחרון למפלים מעט קשה לנסיעה ויש חשש לגשם.

אוהד לא מוותר ומוביל אותנו בביטחה בדרך העקלקלה. וכרגיל- המפלים ביוון לא מאכזבים. כמה דקות הליכה ומגיעים לכל היופי הזה.



רחצה במים הקרים והתפעלות מהיופי הזורם. תומר, הקפטן שבחבורה, לא מוצא מה לעשות עם התחתונים הרטובות מהרחצה ו...הופך לקפטן תחתונים. מפאת הצנעה רוב התמונות שמורות במערכת...



מכאן פנינו לOlympia.

אני מסבירה לילדים שכאן המקור של האולימפיאדה ורותם (8) משיב:" וואו אמא, זה ממש יהיה כבוד בשבילנו להיות שם"

מתמקמים במלון פוסידון בעיירה אולימפיה, ממש ליד המרכז.

12.6

קמים מוקדם ומתייצבים ראשונים בקופות האתר העתיק של אולימפיה ב8. מעבר להיותו מקור המשחקים האולימפיים כבר במאות ה5 וה6 לפני הספירה, זה היה אחד המקומות הכי קדושים ביוון. האזור של אולימפיה שופע מים וירוק ותחושה של גליל עליון רובצת עלינו.

בין העתיקות ניתן לראות מרחצאות, מפעל יין, בריכת שחייה, פסיפס, המון עמודים ופיסלי אלים מפוזרים באתר, מגורים לספורטאים ועוד.



כספורטאית עבר אני נירגשת מאוד מהמעמד של להגיע לאולימפיה, היא היא האתר האולימפי, והילדים ניכנסים לאווירת ההתרגשות גם הם.

מחכים, בלי סבלנות, שנסיים עם כל הפסלים והעמודים בדרך ונגיע כבר לאיצטדיון המקורי.

בוער להם לרוץ על קו הזינוק.


בתוך העתיקות מסתובבים שומרים שנראים חלק ממבקרי האתר. בשנייה שבאנו להמחיז ולהצטלם את טקס הדלקת הלפיד האולימפי השומרים קפצו עלינו שאסור לעשות הצגות ולצלם כי המקום קדוש.



לך תבין אותם. משביתי שמחות.

אנחנו ניכנסים בשער לאיצטדיון



ופותחים בתחרויות ריצה מקו הזינוק המקורי. 192 מטרים

זהו אורך המסלול ריצה.



מרוצה מעצמי שהגעתי למשחקים האולימפיים, ומגלה לעולם ששקד ניצח אותי בתחרות ריצה. האמת, גאה בו. יש תקווה לשמוע את "התקווה" במשפחה.



מגיעים לאזור בו היו מתאמנים באיגרוף, הפעם יש אישור מההורים



ואיזור הטלת דיסק ובודקים את קצה גבול היכולת שלנו. דרושים עוד אימונים רבים-זו המסקנה הכי חשובה מהיום הזה!



מסיימים בסיור במוזיאון- מרשים! לא לפספס.

מכאן נוסעים לKylini העיירה ממנה לוקחים מעבורת לזקינטוס. אנחנו כבר פה, קרוב, לא נקפוץ? שעה וחצי של הפלגה על מעבורת ענקית לנוסעים ורכבים, אנחנו ניכנסים עם הרכב והמעבורת בולעת אותנו פנימה.



הילדים מתרגשים בטרוף להיות פעם ראשונה על מעבורת ועוד כזו ענקית. שם המעבורת Levante הוא לגמרי סיכול אותיות מבלבל של משפחתנו...מרגישים שייכות, שלא לומר בעלות.


מגיעים לזקינטוס האי המדהים



75 צפיות4 תגובות
bottom of page