top of page
  • עינת קפלן הדרך מילדות לאליפות

לבנתים מטיילים-שבועיים משפחתיים על יאכטת מפרשים באיים הסארונים-שבוע ראשון

עודכן: 16 בפבר׳ 2022

זה הפוסט הקודם על Evia

היום הראשון מתוך שבועיים על יאכטה באיים הסארוניים.

מקבלים אותנו באהבה בחברה של היאכטות Kavas.

קניות אוכל בסופר, הסברים ותדריכים ויאללה יוצאים לים בהתרגשות גדולה.

רגע לפני היציאה מסדרים את כל הציוד בארונות. כל חלק קטן ביאכטה הופך לתא איחסון. עוברת בי המחשבה של יום האריזות בסוף-איך מוודאים שלא שכחנו כלום באיזה תא נסתר?

מוודאים שכל התאים סגורים היטב.

למי שלא שט ביאכטה לפני כדאי לדעת- הסירה מאוד מטלטלת, מהרוח, מהגלים ומסירות אחרות ורבות באיזור. אם למשל שוטפים כלים ומשאירים אותם להתייבש על השיש-כנראה שעד תום ההפלגה כבר לא יישארו צלחות שלמות...



פעם ראשונה שלנו כמשפחה שאנחנו "קופצים" למים הקרים מהסוג הזה - השטת יאכטה עצמאית.

איים הסארונים יוון-תומר קופץ מהיאכטה
האיים הסארונים יוון-תומר קופץ מהיאכטה

היום יצאנו רק להפלגת ניסיון, לוודא שהכל תקין.

וטוב עשינו כי לא היה מיתר חלוץ והגז לכל הבישולים לא עבד.

וכידוע - הצבא צועד על קיבתו...

הרמת מפרשים, הפלגה של כ-3 שעות, מתרגלים כל פעולה אפשרית מבחינת מפרשנות וימאות וחוזרים למרינה באלימוס.

כניסה לא כ"כ חלקה למרינה, אבל תמיד יש פעם ראשונה...

כל היוונים בסביבה מתגייסים בשקט לעזרתנו, ללא הצעקות הישראליות הכל כך מוכרות לנו, מבינים שעלינו על חבלי עוגן של סירות אחרות במרינה, טעות של טירונים, אבל בסוף מגיעים לחניה המיוחלת.

לסיכומו של יום ראשון ניתן לומר שהיינו מאוד עסוקים בלמידה ותפעול, היתה גם הנאה כמובן, ברור לכולנו שככל שהתפעול יבוא לנו יותר בקלות - ההנאה תגדל. ובעצם-חלק גדול מההנאה הוא התפעול עצמו והגאווה שהצלחנו.

הים אינו סלחן. והוא גם לא עוצר לרגע. עליו בדיוק נאמר-על טעויות משלמים. מכל טעות חייבים ישר ללמוד ולשפר.

בישולים ראשונים והילדים מתענגים במקהלה: אין על האוכל של אמא, התגעגענו...לילה טוב.


יום שני להפלגה-

קמים במרינה באתונה לתחזית רוח של 5-9 קשר ומתארגנים ליציאה לים. Kavas בעל הבית של היאכטה, איש נטול דאגות וחביב, מביא לנו הפתעת בוקר של לחמים טריים מהמאפיה ושמן זית מהמטע שלו ומציע שנצא מוקדם לים בגלל הרוח שהתעוררה מוקדם.

בפועל, התחזית לא היתה קרובה למציאות- רוח של כ20 קשר עם גלים של 1.5-2 מטר.

למשפחה לא כל כך מנוסה במצב ים כזה- פשוט, זה לא!.

הקטנה מיללת מפחד ורק רוצה לחזור למרינה, האמא, שמכירה קצת את הים, חוששת שאולי כדאי עוד יום להתאמן באזור ורק מחר להפליג רחוק, והאבא? הוא רוצה לעמוד בתוכניות - הפלגה לAgina כ-3 שעות.

לאחר התייעצות מחליטים להמשיך לאי אגינה כמתוכנן עם מפרש ראשי מצומצם, שמסתבך באחד החבלים. מורידים את המפרש ומעלים שוב אבל הוא עדין מסובך. מרימים מפרש חלוץ ומורידים את הראשי ואז מסדרים את התסבוכת.

יששש. העניינים מתחילים להסתדר.

כעבור כשעה וחצי הרוח נחלשת, המפרשים תקינים והילדים רגועים.

זהו, משלבים למצב נהנה.

כעבור 3.5 שעות מגיעים למפרץ באי אגינה. מפרץ יפהיפה ורגוע, ללא זכר לסערה החיצונית והנפשית בה היינו קודם. טברנות על קו החוף. רק חלקן פתוחות בגלל הקורונה, עדיין יש פה תרדמת למחצה.

זורקים עוגן פעם ראשונה ומגלים שהשד לא נורא כל כך.

חותרים עם הסירה הקטנה, המכונה דינגי, לחוף ועושים טיול וארוחת צהריים. חלקנו מטיילים על החוף וחלקנו למקדש המרוחק כחצי שעה עלייה מהחוף. סוג של אקרופוליס למתחילים...

חוזרים ליאכטה כעבור כמה שעות וכאן נעביר את הלילה. הסירה עוגנת באמצע המפרץ, ללא מרינה.

לפתע צעקה: ישששששש.

הבכור מבסוט, פיצח את הקוד של הווי פיי של מלון שנמצא על החוף ואנחנו מולו בים.

מדד הwifi - זיכרו היטב את המונח הזה שהוטמע הרגע במשפחתנו.

זהו צמד מילים שיחזור על עצמו בכל הטיול הזה ויש לו השפעה מכרעת על דרגת ההנאה של המטיילים.

זה כבר לא דור הX או הY אלא דור הWIFI.



יום 3

לילה שקט עבר על כוחותנו.

אנחנו ישנו מעולה, הבעל קצת פחות, בכל זאת אחריות גדולה על כתפיו. חשש פן העוגן לא באמת יחזיק אותנו במקום כל הלילה...ככה זה בפעם הראשונה.

מכינים ארוחת בוקר מפנקת על היאכטה ואחריה מרימים עוגן ומפליגים דרומה. הים היום שונה מאוד מאתמול. שטוח, ללא גלים והרוח בול בפוני. תנאי הים המעולים עושים מצברוח משובח לכל המלחים הקטנים והרבה צחוקים, חיוכים ואושר מסביב ליאכטה ובתוכה.

יש מגלי עולם ויש מגלי אטרקציות - אנחנו עוברים למצב של "סקידינגי" - קושרים את סירת הגומי הקטנה לירכתי היאכטה עם חבל וגוררים אותה כשהילדים בתוכה.

עם הצלחה לא מתווכחים...

שטים בנעימים לאורך חופי האי והנוף-קסום.

ניפרדים מהאי Agina ומגיעים לאחר כ3 שעות ל"כמעט" אי Metana. כחצי שעה לפני ההגעה נגמרת הרוח, עוברים להפלגה ממונעת. תחילה נקשרים למרינה, מרוצים מעצמנו שמצאנו מקום טוב, אבל בשיחה עם מקומי מבינים שזו מרינה פרטית, מה שמאלץ אותנו לצאת ולעבור למעגן אחר, ליד. הים שקט במיוחד, המקום נראה כמעט נטוש, ספק מהקורונה ספק מהעובדה שעדין לא נפתחה העונה.

אם בתחילת השייט חששנו מכל כניסה ויציאה ממרינה או מפרץ-היום כבר מרגישים בטוחים ומנוסים יותר, לא מתרגשים או חוששים וברור לכולנו שעבודת הצוות המשפחתית השתפרה פלאים. LivnaTeam או לא?

הילדים למדו לדווח על תצפיות האופק, לזרוק ולהרים עוגן ולתפעל מפרשים.

אחרי פסטה בולונז מושקעת על היאכטה עוברים למשחק רביעיות וטאקי ואז יוצאים לטיול באי ומחפשים את המעיינות החמים עליהם סיפרו לנו המקומיים.



במתחם הראשון- הריח תואם לציפיות, אבל הטמפרטורה רחוקה מלהיות חמה. המקום השני הוא בריכונת של 2*2 צמודה לים וגם שם לקרוא לזה מעיינות חמים זה קצת יומרני, אבל נעים פה, אז טובלים ונהנים.


יום 4

השכמה טבעית, לוקחים את היום באיזי עם קפה לבבי.


היום מתוכננת לנו הפלגה מאוד קצרה ליעד הבא ואין בבוקר רוח. אז נהנים מרחצה בחוף שכולו שלנו. מלבד מליחות המים מרגיש כמו אגם. הרים מסביב, מים שקטים, רוח קלה, אין גלים.

שקט ממכר עוטף אותנו.

אחרי גלידה בטברנה מקומית עם בירה וקפה מרימים עוגן ומפליגים דרומה לכיוון האי Poros.

מחצית הזמן עם מנוע בלבד. כשמתחילה רוח קלה מרימים מפרשים.

שוב סקידינגי.


לפתע,

רותם צועק- ראיתי דולפין, במין צחוק זדוני שכזה.

כולנו מחפשים ולא מוצאים. רותם, אומרים לו, לא להגיד סתם כאלו דברים.

ואז שוב- הנה הנה...וואללה הילד צודק.

כמעט ויכולנו להתנשק עם הצמד מתוקים האלו. איזו התרגשות!


וככה, זוכים למופע פרטי. כמחצית השעה שזוג דולפינים מדגמנים לנו קפיצות מתוזמנות היטב ואף שחייה ממש מתחת ליאכטה שלנו.

כולנו בהתרגשות מטורפת, מצלמים את הפלא ותומר מבסוט שעוד חלום שלו התגשם. מה שלא הצלחנו לתאם בריף הדולפינים באילת קיבלנו פה בלי מאמץ. מדהים.

מלאים בהתרגשות אנחנו מגיעים לRussian bay הלוא הוא מפרץ חולי מדהים וקטן באי פורוס.

הרוסים ידעו היטב איפה למקם את בסיס חיל הים שלהם אי שם בשנת 1770.

בשנייה שהגענו לפה החלטנו שנעשה פה שני לילות ולא רק אחד כמתוכנן. המקום באמת קסום.



יום 5

הוכרז כיום ים.

המפרץ החולי מזכיר מעט את אווירת סיני. געגועים...


טברנה אחת קטנה בסמוך למבנה העתיק של הרוסים שנישאר, כדורעף חופים, שמשיות וכיסאות נוח ומים שקטים ויפים. המים נעימים לרחצה. מידי פעם מגיעה עוד יאכטה לעגינה ורחצה של כמה שעות וממשיכה לפורוס. רק אנחנו נישארים ללון בכל היופי המשכר הזה.

פתאום פוגשים ישראלים, מפתיע. עד כה לא שמענו עברית במסע.

את עינת הם שואלים? אני נדהמת ולא מזהה אף אחד מהנוכחים. ואז הם אומרים- אנחנו כאן עם זיו מהקיבוץ שלך...מה אגיד? הכי ישראלי שיש! תמיד מכירים, מישהו שמכיר מישהו... אבל בלב ים? לזה לא ציפיתי.

מעבירים את המשך היום באיזי ובכיף, וויסקי עם זיו.

עושים הפלגות קצרות עם הדינגי, הילדים מגלים עצמאות יתר וחותרים בלעדינו. לוטם לא מוותרת, היא רוצה כמו הגדולים ונותנת פייט.



מבשלים פסטה בולונז, כולם טורפים. הילדים נהיים שותפים להכנת הארוחות וגם לשטיפת הכלים. בכל הגילאים.



הרחפת מאתונה לפורוס חולפת על פנינו פעמים רבות וכל פעם מחדש הפלא הזה מרשים אותנו.


בערב מזהים שהסירה נסחפה קצת, למרות העוגן, משפרים עגינה.

בלילה משאירים את הילדים לישון ויוצאים לטיול רגלי וארוחת קלמרי קלה בטברנה, שרוף, יקר ולא משהו האוכל...


שלא תחשבו שרק התבטלנו בחוף הקסום. שמרנו על כושר ואושר בדרגה גבוהה ומוקפדת



בינתיים-

ביי ביי RUSSIAN BAY, אהבנו אותך מאוד, עוד נשוב



יום 6

קמה עם גב תפוס בטרוף. זה מקשה מאוד על התפקוד בסירה ומביא למשבר קטן בצוות בזמן העגינה בפורוס.

עיירה יפהיפיה שכ300 מטר מים מפרידים בינה לבין היבשת, פולופנז.

ניתן להגיע לכאן מאתונה ברכב ולעלות על מעבורת איתו. נקשרים לרציף לעצירת קניות ותיקון המקרר שפסק מלעבוד במהלך הלילה. בינתיים עד שמסתיים התיקון אנחנו עושים טיול למבנה השעון אי שם במעלה העיירה ומנתחים את ארוע העגינה למען הבאים אחריו.

הנוף ממגדל השעון קסום במיוחד. לא משנה באיזה מדרגות תבחרו לעלות-כולן יובילו לשעון.

יוצאים דרומה לכיוון האי Hidra.


ים שטוח, רוח קלה, הפלגה יפה בין האיים. בצהריים לשמחתנו הרוח עולה ואנחנו נהנים ממהירות יפה של הפלגה. מצליחים לסדר את המפרש הראשי שעד כה לא נמתח יפה מספיק. המעבר הצר בהפלגה בין האיים מרגש, הרבה מערות סילעיות. בהפלגה נינוחה עם מפרשים אנחנו מגיעים לאי הידרה. הכניסה אליו מרשימה מאוד. ניכר כי היו פה קרבות לא פשוטים לאור כל התותחים והביצורים. האי הזה הוא ללא כלי תחבורה, מגיעים אליו רק מהים, אולי זה מקור שמו-הידרה.



שוב נתמזלנו- אנחנו הסירה האחרונה שנכנסה למעגן ומצאה מקום עגינה. הבאים אחרינו נאלצו למצוא מעגן חלופי. עושים טיול באי היפה, מדרגות ועליות לו לרוב. תותחים בכל פינה ומים,

סה"כ שילוב פסטורלי.

התיירים פה נראים די מפונפנים, פחות הקטע שלנו. בסביבות 9 בערב נכנסים גלים גבוהים למרינה ורוח חזקה, הכינו אותנו לזה. מותחים את העוגן כדי לא להיזרק לרציף ואוהד עובר למצב שומרת לילה- ביגוד חם ולינה על הסיפון.


יום 7

קמים מוקדם ב-7 לצלצול קטלני של מגדל השעון הסמוך. הילדים מודיעים: לעולם לא נחזור לישון פה...

מתארגנים לארוחת בוקר ויוצאים להפלגה דרומה. הרוח די חזקה, 17 קשר עם מכות של 25. מרימים רק חלוץ.

השיער מתנהג כראות עיניו

אוהד מרוצה מאוד מהרוח החזקה


מהרגע שחולפים ליד האי דוקוס הרוח מתחלפת 180 מעלות ויורדת. מעלים מפרש ראשי. אחכ שוב עולה הרוח.

יציבות הרוח זה לא שם המשחק ביוון.

ככה מתרגלים סקידינגי בעמידה


כ4 שעות הפלגה לאי Spetses. הרציף סירות די מלא, מזל שהגענו מוקדם, חייבים להתחבר לחשמל, מצבנו ריק, כבר 4 לילות לא התחברנו, מקובל להתחבר אחד כן אחד לא...ישששש מצאנו מקום עגינה עם חשמל. הילדים מבסוטים- יש חשמל ויש ווי פיי. מה צריך עוד בנאדם???

מעבירים את המשך היום באיטיות ומנוחה ובשוטטות באי.

לפוסט המשך למסע ביאכטה באיים הסארוניים ביוון

126 צפיות4 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page