31/05/2021
לאחר מנוחה של יומיים באתונה מכל החוויה האדירה שעברנו במשך שבועיים על יאכטה,
שוכרים רכב גדול ל-7 אנשים לחודשיים בחברת avance בעלות 51 יורו ליום. תוספת 6 יורו ליום מעניקה לנו ביטול השתתפות עצמית.
יוצאים לדרך, פנינו לתעלת קורינתוס.
הרכב מרווח ומספק סיבה מצויינת לילדים להירדם כשעייפים ולריב על המקומות.
מכירים את זה שכשאין מהו- אז גם אין על מה לריב וכשיש משהו אז רבים עליו?
כזה בדיוק...
כעבור כשעה נסיעה וכמה תשלומי אגרה מגיעים לתעלת קורינתוס. צבע המים יפהיפה, גובה הקירות מרשים ביותר- עד כ90 מטרים וניתן לראות את שני קצוות התעלה.
יש ספינות שמחכות בכניסה לתעלה, אך אף ספינה לא בתוכה. מוזר. נוסעים לחלק הצפוני של התעלה, היכן שמצויים בונקרים גרמניים, ומגלים את סיבת ריקנות התעלה- בשל עבודות הדרדרו סלעים לתוך התעלה, שחסמו חלק ממנה. כבר 3 חודשים שהיא פסקה מלכת ולא רואים את הסוף.
ממשיכים בנסיעה לאורך החוף. הרוח חזקה והגלים גבוהים. מבסוטים שאנחנו כרגע ברכב ולא ביאכטה. בשלב מסוים נוטשים את הכביש המהיר לטובת הכביש היפה- זו האגרה האמיתית- נסיעה צמודה לחוף. יפהיפה. בשלב מסוים פונים חזק שמאלה ועוזבים את קו החוף לטובת מעלה ההר. איזו דרמטיות.
ההרים פה ממש גבוהים, ניכר שיש פה שלג בחורף, והשילוב הזה עם הים משכר חושים. בדרך עוברים בכפרים נידחים, מרבית הבתים נראים נטושים. טונות של שיחי אחי רותם בצבע צהוב בוהק מפוזרים בצידי הדרכים, שתורמים רבות לכל היופי הזה.
לקראת ערב מגיעים לעיירה Kalavrita הממוקמת גם היא בנוף ההרים. מוצאים דירה בסוג של מוטל עם בעלת בית חמודה וחייכנית. נראה שזה המלון היחיד שפתוח פה כרגע. היא גדלה באתונה ועברה לכאן לפני 14 שנים. מרבית יומה הוא שתיית קפה וסיגריות, בזמנה הפנוי אוהבת ללכת. היא משתפת אותנו בטיול הרגלי המתוכנן לשבת מקלבריטה לדיאקופטו- המסלול של הרכבת הישנה רק ברגל. 22 ק"מ הליכה לאורך נחל שוצף עם מצוקים אדירים. לנו נותר רק לקנא ולקוות שלפחות הרכבת תתחיל לעבוד.
בערב יוצאים לשוטט בעיירה ולאכול סופלקי (שישליק עם לחם וציפס) וגירו (שווארמה בלאפה עם ציפס וצזיקי). מנה מקומית טעימה, משביעה וזולה. מי שיכול לאכול אותה כל יום יחסוך פה הרבה כסף, בין 1.5 ל2.5 יורו למנה שלמה.
1.6
מערת האגמים
נוסעים למערת האגמים כחצי שעה. הנסיעה חולפת בעמק יפה בין כרמים ושדות וכבשים ועיזות פזיזות.
אני מתלהבת מההר שמולנו ללא הפסקה ומדמיינת את השלג פה בחורף. אין לו כרגע זכר.
מערת האגמים היא מערת נטיפים באורך 1950 מטרים. הסיור בה מודרך, כולל באנגלית והוא רק ב500 מטרים הראשונים. תחילה רואים רק נטיפים, אבל די מהר מגיעים ממש לאגמים. יש כאן 13 אגמים. בחורף הם מתמלאים ונישפכים זה לזה. לא את כולם ניתן לראות בסיור, אבל את אלו שכן- זה בהחלט וואו.
מי שמצפה לשייט במערה- תנמיכו...זה לא פה, זה בדרום הפולופנז-DIROS CAVE. כאן היופי מרוכז בנטיפים ובאגמים. אסור לצלם בגלל העטלפים הרבים שחיים פה, והמדריך מאוד מקפיד על כך. ראו הוזהרתם. זו הסיבה שאין כאן תמונות, תצטרכו להאמין לי שממש יפה כאן.
המשכנו מכאן לPlatino אזור מלא עצי דולב ענקיים ויפים ובריכות דגים עם תעלות. נראה שפעם היה כאן שמח, נותרה רק טברנה אחת להילולת המקום, שנראה כי היה תוסס בעבר
2.6
השמועה אומרת שב9 נפתחים משרדי הרכבת. יצאנו לבדוק. וואללה- באמת נפתחו והרכבת ממש עובדת. יאללה, מתארגנים ומתרגשים. ראש העיירה מגיע, לבוש במיטב חליפותיו וניכר כי כולם פה מתרגשים על שובה של הרכבת לעבוד. הילדים מקשיבים לקול שקשוק הרכבת על הפסים כדי לדעת מתי מתקרבת. מעט איחור אבל בסוף זה קורה- יוצאים לנסיעה מKalavrita ל Diakofto.
בעבר היתה זו רכבת קיטור. כשהייתי פה לפני 20 שנה עם אחותי זה היה יצור איתי ומקרטע. כל האטה קטנה טלטלה והקפיצה אותנו. כעת זו רכבת חדשה. הנסיעה ממש בין מצוקים תלולים, על גשרים ישנים וצמודה לנהר שוצף. בדרך פוגשים מטיילים שעושים את המסלול ברגל. כולם מתרגשים, מצלמים ומנופפים לשלום.
207 ימים בהם הרכבת לא פעלה בגלל הקורונה. ניתן לפתוח את חלונות הרכבת ולהוציא את הראש לאוויר הפתוח. זהירות- עצים בדרך ומסוכן מזה- המנהרות!
בקלות ניתן להימחץ אם לא שמים לב לרגע. כעבור שעה של התלהבות מהטבע ומהרכבת אנחנו מגיעים לדיאקופטו. עצירה של רבע שעה, קניית כרטיסים, במחיר מופרז יש לומר (19 יורו לאדם) ויאללה- חוזרים לקלבריטה. אם אתם בלי ילדים קטנים- יותר ממומלץ לרדת ברגל את המסלול ולחזור ברכבת. חוויה נדירה. נחזור להשלים...
מפנים את הדירה, ניפרדים מבעלת הבית החמודה וממשיכים לכיוון נפפליו. במהלך הנסיעה ניזכרים שרשמנו לעצמנו שיש פה איזה אגם ואולי נעצור בו. איזו החלטה גאונית. וואו כמה יופי.
אל תחמיצו. רישמו לפניכם Doxa Lake
נוצר כתוצאה מסכר. צבעי ירוק בכל הגוונים, כבשים פוטוגניות ורחפן אחד שתעד את כל היופי הזה. פיקניק במקום המושלם הזה וממשיכים. היינו לבד באגם אבל נראה שבקיץ יש פה פעילויות אאוטדור.
המשך הנסיעה לנפפליו מהממת. מטפסים בדרכים פתלתלות, עוברים פס, יורדים לעמק רחב ידיים וחוזר חלילה. לא פעם מפנים דרך לעדר כבשים או עיזים ומציינים לפנינו שכל הרועים ביוון הם...רועות.
בשעת ערב מאוחרת מגיעים לנפפליו ובאור אחרון מוצאים מקום לישון. Vasilos hotel. איזה מיקום. בקצה השמים ובסוף העיירה, מתחת למבצר Palamidi, דמדומי שקיעה אחרונים והפסטורליה בשיאה. 2 חדרים גדולים עם מטבח מאובזר ואנחנו מרוצים ועייפים.
3.6
אפידוורוס-Epidavros
אחד המקומות שאני ממש זוכרת מהטיול שלי כאן לפני 20 שנה זה את התאטרון באפידוורוס. כלום לא השתנה, כנראה מאז המאה ה4 לפני הספירה...כרגע האתר כמעט ריק מאדם.
התאטרון נשתמר כאילו לא חלפו מעל 2000 שנה מאז בנייתו. הוא פעיל עד היום להופעות!
12000 איש יכולים לצפות פה בהצגה.
האקוסטיקה מצויינת, בדקנו את תרגיל המטבע- מטילים בעיגול במרכז הבמה ומישהו יושב בחלק העליון ומסמן אם שמע טוב. שומעים מעולה. הילדים מתלהבים מהתרגיל מטבע ובודקים שוב ושוב.
אני מעבירה את ההרצאה שלי "הדרך מילדות לאליפות" ומתרגלת על אמת עמידה מול קהל.
חתיכת קהל זה 12000 איש, לא? תכלס, גם עם 5 הצופים שהיו בפועל התרגשתי...ממש פרפרים בבטן.
זה בהחלט העיף אותי לגובה...הרגשתי שנתתי את הופעת חיי. אושר!
באמת שהמקום מדהים ומרגש, גם בפעם השנייה בחיים. הנוף מסביבו הוא תפאורה טבעית ויפה. נישאלת השאלה למה דווקא במקום הנידח הזה הוחלט להקים כזה תאטרון מפואר? אחרי זמן שהות ארוך ובדיקת כל המושבים, כולל המפוארים של הביוקר, כמו בתמונות, אנחנו ממשיכים בסיור. גם המכובדים שבינינו.
המוזיאון מאוד יפה ומומלץ.
ממשיכים לכפר אפידוורוס. מעגן דייגים קטן ויפהיפה עם ערימות של מלונות קטנים וחדרים להשכרה שראו ימים מלאים מאלו. איך שאנחנו אוהבים כאלו מקומות.
מכאן לכיוון Tolo. אוהד רב עם גוגל מפות ליסוע בכבישים צדדיים ולא ראשיים.
בסוף זה מצליח לו. מטפסים מהים להרים, נוף משגע שבא לצלול לתוך המים. מזהים את כל האיים הסארוניים אליהם שטנו שבוע קודם. המשך הנסיעה בהרים די משעממת ואילו גוגל היה קצת יותר עקשן היתה נחסכת לנו שעה וחצי נסיעה...מגיעים לtolo שאמור להיות כפר דייגים חמוד וציורי. איזה כפר. עיירה גדולה ותיירותית. אולי פעם היה כפר דייגים. היום זה כפר תיירות. מלבד חוף חולי ויפה אנחנו לא מוצאים סיבה טובה להישאר, ממשיכים חזרה לנפפליו. מרגישים בית. אז להשלמת ההרגשה מכינה שניצלים ותפוחי אדמה ואנחנו יוצאים לסיבוב בעיר.
נפפליו היא עיר מהממת. גם העתיקה וגם החדשה, שנבנתה למרגלותיה. העיר החדשה מאוד אסתטית, מרווחת, נקייה ונעימה.
בין ערביים, השעה 2030, שלא תתבלבלו, מחשיך כאן מאוחר, למרות ריגעי הנחת ללא מסכים
יוצאים להליכה לאורך החומות והים, משוטטים ברחובות, נהנים משקיעה יפה עם מבט לעבר האי שממול ומגלידה טעימה.
ניתן לומר שזהו המקום הכי הומה אדם שראינו ביוון עד כה, ורחוק מלהיות מלא.
4.6
אחרי ארוחת בוקר ביתית עולים למבצר פלמידי Palamidi. הוא למעשה מקום המפלט והמסתור לתושבים משנת 1800
עושים סיבוב של כשעה וחצי. מדהים לראות את גודל המקום, חולש על נוף מטורף של ים מכל עבר. הילדים משחקים מחבואים בכל חור, אנחנו כמעט לבד כאן. (שששש לא לגלות אותי...)
מתרשמים מתאי הכלא הרבים וכל פעם שמגיעים לאזור חדש במבצר עם עוד נוף יפה הם אומרים שזה של המלך. הוא זכאי לכזה...ולעומת זאת, ניכרת דאגתם מעבודת הפרך לבנות כזו עיר מקלט, בעיקר עכשו, אחרי הטיפוס במעלה המבצר כשהשמש קופחת מעלינו.
והכי נורא- אין פה wifi...
מנפפליו שמים גוגל מפות לStemnitsa שבחבל ארכדיה ההררי. הדרך מתחילה בצמוד לחוף ואח"כ נכנסת עמוק לתוך ההרים. בשלב מסוים אוהד מאתר פניה ימינה לדרך עפר ובין רגע אנחנו מוצאים את עצמנו בדרך מתפתלת על גובה שמוערך כ-1500 מ. מגיעים עד הקצה, של ההר ושל הפחד מהמצוק...ישירות מתחתינו עמק פורה מלא בחקלאות ומולנו הים.
ממשיכים בהוראת גוגל, שמביא אותנו כעבור סהכ כ3 שעות לכפר נידח אי שם בהרי ארכדיה. מחפשים מקום לינה. יש מלא, עם שלטים, פעמונים ומספרי טלפון, אבל כולם סגורים. אין עונה וגם אין קול. לבסוף מגיחה יווניה מבוגרת וחמודה ומראה לנו את מקום הלינה שלה. יאללה לוקחים. 0 מילים באנגלית זה כל הידע שלה, אז עוברים לידיים. נותנים לה זמן לארגן עבורנו המקום ויוצאים לשוטט בכפר. המקום יפהיפה, בתי אבן ציוריים, עצי דובדבן ופקאן, מרבית הבתים נטושים ותכלס לא ברור למה לגור פה חוץ מהיופי והאויר הצלול. זה חור. נידח. ואנחנו אוהבים את זה. בשיטוט מתענגים על עץ דובדבנים שבדרך ואפילו מוצאים נקודות עם וויפיי.
וואוו,יש פה חיים...
השמות ביוון ממש קשים ואנחנו מצליחים לזכור את השם לפי סבתא-אמא ניצה, בקיצור- סתמי ניצה stemnitza....שולחים לסבתא הודעה משמחת שהיא איתנו גם ביוון והיא צוחקת...
5.6
נוסעים בבוקר לכפר נידח אחר- Karyataina שם בשעה 1030 אנחנו מתחילים רפטינג על נהר Lousios.
לא כולכם יודעים, אבל אי שם באמצע שנות ה90 בעודי מטיילת בדרום אמריקה, איבדתי חברה טובה בטיול רפטינג בפרו. 3 פעמים במהלך הטיול ההוא, במדינות שונות, קבענו שתינו לעשות רפטינג ובשלושתן ביטלתי כי חששתי מהנהרות הגועשים. כולל אותה פעם שהסתיימה באסון. כל פעם מחדש היא לא הבינה אותי ואיך דווקא אני, השייטת, מפחדת מהמים. תמיד הרגשתי לא בנוח להרוס לה, ולבטל, והייתי אומרת משפט קבוע - רק מי שמכיר את הים יודע מתי לפחד ממנו. מאז אותה תאונה מזעזעת- לא העזתי לעשות רפטינג בנהרות סוערים.
היום, החלטתי שהגיעה העת להתמודד ולהנות מזה. וגם לא סוער פה.
כל המסע הזה מרגיש לי כמו טיול אחרי צבא,
רק עם תוספת קטנה של 4 ילדים...
אז יאללה-זה הזמן לעוד אתגרים!
אלכס, המדריך ובעל הבית, אמר לנו מראש שכרגע פתוח רק שבת ראשון. הסתדר לנו בול והיתה איתנו רק עוד משפחה יוונית אחת, כל משפחה בסירה עם מדריך. צבע המים בנהר מהפנט, טורקיז עמוק, זה לא הבוץ מהירדן שאנחנו מכירים. נקודת ההתחלה ליד גשר עתיק ויפה ומשם...זורמים. המדריך חותר במקצועיות ובחוזקה מאחורה ורק כאשר הוא אומר אנחנו חותרים לפי ההוראות. לאורך כל השייט יש מפלונים, מידי פעם נתקעים בסלעים וכולנו מאושרים מהחוויה. לפחות רובנו. לוטם בהתחלה מאוד חששה, בכל זאת בת 5, אבל די מהר היא עברה למצב של הנאה מוחלטת.
הטבע עוצמתי ומדהים להתמזג איתו. שפיריות כחולות חגות סביבנו, לעיתים עלינו, והחיוך לא מש מפרצופנו. בשלב מסוים יש מפגש נהרות ואנחנו ממשיכים לחתור בנהר Alefsos ולא מאמינים שאפשר לקבל עוד יותר יופי מהקודם. גשרים עתיקים מעלינו ומצוקים גבוהים.
נקודת עצירה לשחיה במים הקפואים וקפיצה מצוק גבוה למים.
לא מאמינה על עצמי שגם אני קפצתי. אפילו כילדה לא אהבתי קפיצות מגובה וגם לא קרוסלות. סחרחורות שכאלו...תחושת התקף לב עברה בגופי כשאני באוויר, אבל קור המים בנחיתה החזיר אותי לחיים. ומהר.
ממשיכים בשייט ואלכס מחברת Peripetia מסביר שעכשו מגיע החלק המענין של הנהר ונכנסים ל5 ראפידים- מפלים. תחתרו חזק ומהר, אחרת נתקע בסלעים באמצע. עוברים בהתלהבות את 2 הראשונים. מגיעים ל3 ו...?
מפל גדול. מה עושים? זה אמיתי? עוצרים ליד סלע ענק, אלכס מוריד את כל הגדולים מהסירה ו2 הקטנים נישארים בפנים. יחד עם אוהד הוא מוריד את הסירה עם הילדים לכיוון המפל בזווית שמחייבת לחץ מוצדק.
כל החרטום במים והירכתיים באוויר. 170 מעלות.
הלב שלי צולל למטה כמו חרטום הסירה.
ובעוד הסירה בכזו זווית הוא נותן הוראה לכולנו להיכנס לסירה. כמו חיילים ממושמעים ובשוק אנחנו נכנסים. הוא נותן דחיפה ו...עברנו. הבחור יודע היטב מה הוא עושה.
מסדירים נשימה וממשיכים לעוד 2 מפלים.
כעבור כשעתיים מסתיים השייט עם הרבה טעם של עוד. לכולנו.
אחרי העמסת סירות לוקחים אותנו דרך המים למפל יפהיפה וחזרה לנקודת ההתחלה.
ואז אלכס שואל אם נצטרף לסנפלינג.
מה? יש גם סנפלינג? קודם כל עונה לו כן,
אח"כ שואלת כמה יעלה והוא אומר שכלול במחיר. יאללה, נדחה את האוכל, לא כל יום מקבלים הזמנה כזו. וככה מצאנו את עצמנו נהנים מעוד חוויה מדהימה והכי לא מתוכננת- סנפלינג מעל הנהר שבו הרגע עשינו רפטינג. גולשים מגשר שנמצא מעל הנהר ומעל גשר ישן ויפהיפה. אפילו לוטם בת ה5 עשתה וביקשה שוב. 50 מטר גובה הגלישה.
יש פה קטע עם היוונים, נשים וגברים, כולם משוגעים על הילדה הזו. מתמגנטים אליה.
כל הדרך למפל אלכס הניף אותה על הידיים ולא היתה מאושרת ממנה. וממנו.
חוזרים בעננים לכפר שלנו ואחרי ארוחה טובה יוצאים לקטיף דובדבנים בעץ שלידינו.
עכשו,
אחרי תקופה ביוון,
אני עדיין מנסה להבין-
מה עושים היוונים כל היום? על פניו נראה שרק יושבים בבתי קפה, מדברים, שותים קפה ומעשנים.
לא ראינו פה אנשים ממהרים לעבודה,
או בלחץ,
כן ראינו אותם מסדרים את הבית והגינה כל היום.
ויש פה מלא, אבל מלא, בתים נטושים. כאילו לכל יווני יש כמה בתים והוא לא נמצא באף אחד מהם, איכשהו הכל סגור... והם ממש נחמדים. ופשוטים. הכל באיזי ובנינוחות. וסומכים אחד על השני.
כמו בספר כל אחד צריך מרפסת- כאן זה משודרג. כל אחד צריך מטע זיתים, טברנה, סירה. וקפה.
ומעל הכל-דגל.
איזה פטריוטים הם. אין בית שלא מונף מעליו דגל יוון. ותמיד הדגל בהקשב. נראה כאילו הרגע שמו אותו. לעולם לא ראינו דגל קרוע.
6.6
היום יוצאים לטיול. הרגליים כבר שכחו מה זה. מחנים את הרכב ליד גשר ישן ומטפסים מעלה מעלה במסלול הליכה מסודר, העובר בחורש אלונים וצמוד לנהר לוסיוס. כעבור כשעה של טיפוס מגיעים למנזר תלוי בשם Prodrmou. מאוד קשה להבין איך הצליחו לבנות על קצה המצוק את המנזר הזה, אנחנו מתרשמים מאוד ומרוצים שלא אנחנו היינו צריכים לעסוק במלאכת בנייה זו. מחוץ למנזר גינת ירק וחמורים. הכניסה בביגוד צנוע. בחרתי לי את החצאית הכי שווה מבין אלו המוצעות על קולב בכניסה. אנחנו מתקבלים בברכה ע"י הנזירים המודרניים, ששמחים מאוד לשמוע שאנחנו ישראלים. עושים סיבוב בתוך המבנה הגדול ויוצאים להנות מהנוף שבמרפסת. הנזירים מגישים לנו עוגיות הבית, שמיד מוגדרות כעוגיות חנק, סוכריות ולחמים. אם חפצה נפשכם להישאר לישון כאן, תלויים באוויר, תצטרכו לבקש טובה מהכומר. הוא המחליט. לנו זה לא היה בתוכנית אז ניפרדנו לשלום, החזרנו את החצאיות שהשאלנו בכניסה למען הצניעות וירדנו חזרה לרכב.
החניה סמוכה לגשר עתיק ויפה וכמובן שאנחנו לא מוותרים על טבילה וטרזן בנהר הקפוא.
אחרי רענון כזה יש כח לנסיעה ארוכה. עולים מעט צפונה לכפר די נידח דמיניצה, יש בו מוזיאון קטן להידרואלקטריה. מחליטים לוותר על כניסה אליו, אבל על קטיף תותים מהעץ ברחוב אין מצב שמוותרים.
מכאן- נסיעה ארוכה דרומה לחבל מאני. כשעתיים וחצי. הילדים נירדמים ולנו יש חופש להחליט על המוסיקה.
מגיעים לStoupa ומתאהבים בה. חוף חולי, שקט ונטול אנשים. טונות של חדרי ארוח על הים. מצאנו דירה לתפארת חצי דקת הליכה לים, נוף לים ממרפסת שווה וכמובן- מדד הwifi גבוה. הדירה שלנו נמצאת בMaistreli Hotel ואנחנו מרוצים ממנה מאוד. משתקעים פה ל5 לילות ואני מבחינתי מוכנה להישאר פה לנצח. סוג של קיבוץ מטופח על הים. כולם חברים של כולם והכל מתנהל פה בנעימים. אפילו החול והרוח.
7.6
לגמרי יום מנוחה והתארגנות על אוכל, כביסה והרבה ים. שעתיים ים, הפסקה, עוד ים ועוד הפסקה. שקיעה...