תכף שנה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
כתושבי הצפון, אנחנו מרגישים היטב את "עליית המדרגה" מאז הכניסה הקרקעית בלבנון.
הטילים, היירוטים, המטוסים, חגיגה בלתי נגמרת בשמיים.
פחד אמיתי ליסוע בכבישים, תחושה של הימור על החיים כל פעם מחדש.
אוהד, בעלי, יוצא לטרק האנאפורנה בנפאל.
בניגוד למצופה...אני נשארת בארץ עם הילדים, להם יש לימודים ולי יומן עמוס בהדרכות סאפ והרצאות.
או ככה לפחות חשבתי.
ובין רגע- חופי הכנרת נסגרים לרחצה בהוראת פיקוד העורף, אנחנו תושבי הצפון נקראים להישאר סמוך לממ"ד, להפחית תנועה בישובים,
והיומן נמחק.
שנה שלמה של עבודת שיווק ומכירות נמחקת ברגע.
מעבר למכה הכלכלית,
זו תחושה מתסכלת של פול גז בניוטרל. המנעד המטורף מיומן מלא ל0 הוא קשה לעיכול.
ובתוך כל זה "הלימודים" עוברים לזום ובמקום שלפחות אשתה בנחת קפה על חוף הים צריך כל היום להאכיל 4 מתבגרים.
בדיעבד...היינו יוצאים כולנו לטיול בנפאל.
במקום לבכות על חלב שנשפך, שזה הכי לא אני, עברתי למצב היצירתי שלי.
זה התחיל מהזמנה מרגשת של לקוחה מהממת מהמרכז שהציעה לנו להתארח אצלם בראש השנה, לנוח קצת מכל הבומים, שוב תודה ענקית יעל, תודה שפתחתם לנו את הבית ואת הלב.
תציצו בסרטון ,תראו איך אפשר לנגן על פסנתר עם רולר בליידס...
כשחזרנו הביתה לצפון היה לי עצוב.
הכל סגור ונטוש.
המחשבה של לחכות שישתפר לא היטיבה איתי,
ופעלתי לשפר בעצמי.
במקום לומר יום יבוא- הבאתי את היום.
חיפשתי משפחה מאילת שנוסעת לתקופה וצריכה שמירה על בעלי חיים. לא מצאתי, אבל נתקלתי במודעה אחרת של שרון על דירות ארוח במחיר אטרקטיבי. שיחה קצרה וסגרנו שתמורת לינה אצלו אני אדריך סאפ את הלקוחות שלו. למחפשים לינה במחיר הוגן ממש באילת PURA VIDA.
תארזו שוב, הודעתי לילדים, רגע אחרי שסיימנו לפרוק מהמרכז, יורדים לשבוע לאילת.
וואללה, חלקם צרחו מאושר וחלקם לא רצו לבוא.
מגישים להם הזדמנות אדירה והם שוללים אותה.
מלחמת המסכים קשה לי מנשוא.
לא מענין אותי, תארזו ושימו שעון ל0330 לפנות בוקר.
ארזנו קצת בגדים, סאפ וחולצות של רומי גונן ואלון אהל, החטופים כבר שנה בעזה.
השבוע יהיה ה7.10 ואני רוצה לחתור גם באילת עם החולצות שלהם, כדי לעזור לשמור בתודעת הציבור,
לא מתרגלים עד שכולם חוזרים.
ארזתי גם תבנית קוביות קרח. גאוני. אני חובבת אייס קפה וזה היה תרופה מעולה כל יום מחדש.
תאמצו גם!
שמחים לעבור את צומת גולני בלי טילים, מופתעים לגלות שבשעה 5 בבוקר כביש 6 כבר פקוק. מגיעים למצפה רמון ונכנסים למרכז המבקרים. אם בניצול הזדמנויות עסקינן...יש לנו מנוי מטמון שכמעט אין איך לנצלו בצפון, הכל סגור, אז החלטתי שכל מה שכלול בו בדרך דרומה- ניכנס.
מרכז המבקרים כאן מושקע וחביב, לא מעבר. ממשיכים דרומה. ברז השוקו של יטבתה מתגלה כסגור, לאכזבת הילדים, ואנחנו עוצרים בחי בר. גם הוא במנוי מטמון. מסוג המקומות שתמיד חולפים לידם, אך לא נכנסים. הילדים כבר רוצים להגיע מהר לאילת, מנסים ללחוץ עלי, אבל אני בשלי. אנחנו כבר פה ולכן נעצור!
וזו היתה הפתעה אדירה. כמה צחקנו כשהיענים חסמו לנו את הדרך, מרחו את הראש על שמשת הרכב, ניקרו אותה בנונשלנטיות. הראמים הלבנים היפים, הערודים המתוקים. בקיצור, מומלץ מאוד. ספארי מפתיע לטובה.
עוד קצת ואנחנו באילת.
מתמקמים בדירה ומיד פוצחים בשנירקולים כל יום.
אילת ריקה, פוגשים ממש מעט אנשים, בשבוע שלפני סוכות. ככה אנחנו אוהבים בדיוק לנפוש.
איפה?
הכל בחופים הדרומיים, בכולם הכניסה חינם, שימו פנגו, שלא תקבלו דוח בחניות כחול לבן:
אתר המערות מול מועדון הצלילה סנובה, קמפינג חוף דרומי, חוף קצאא. בכל אלה יש ציליות ציבוריות חינם ובקצאא גם יש מקלחות חוף.
אנחנו מתמידים כל אחהצ להגיע לחוף קצאא, סמוך לריף הדולפינים כדי להנות ולהתרגש כל יום מחדש משחיה וצפיה עם דולפינות מתוקות בטבע.
למדנו מהן שהסבלנות משתלמת, הן תמיד מגיעות. באחד הימים , לפני שקיעה, תוך כדי שנירקול, לרותם בני בן ה11 החל להיות קריר. חשב לחזור לחוף.
מיד אמרתי לו, רגע, אל תצא מהמים, עכשו זו השעה של הדולפינות, בוא נתקרב. בשניה שהכנסנו ראש למים, אחת הדולפינות פשוט שחתה מולנו, מחייכת, ולמשך דקה פשוט השתעשעה איתנו.
כל כך התרגשנו מהחוויה, מזל שהיתה שם סירה ליד ומישהו צילם אותנו.
כמובן שכבר קר לא היה לנו. המשכנו לראות את הסרטון בלופים.
יומיים קמנו לחתור על סאפ בזריחה, עשיתי כמה הדרכות סאפ שמילאו לי את הלב והוואקום מהמחסור בהדרכות בכנרת, התנאים לא היו אידיאליים למתחילים - רוח, אבל נהננו מאוד, גם מהדולפינות.
באחד הבקרים היא כל כך התקרבה לסאפ שממש הרגשתי שאני רוכבת עליה.
גם בשמורת האלמוגים ביקרנו, החוף נחמד, המים צלולים וטורקיזיים מאוד, הרבה דגים ואלמוגים, אך מכיוון שהאלמוגים מוגנים ומוקפים מצופים , אי אפשר ממש לשנרקל מעליהם ולכן יש פחות תחושה של טבע. הכניסה בתשלום, חינם למחזיקי מטמון.
מה עוד עשינו באילת מלבד המון ים?
פארק המים ווטרלנד. היה מעולה וריק, ללא תורים. כרטיס יקר ולכן כדאי לבוא לכל היום. מגוון גדול של מגלשות. בחופשה הזו הלכתי כמעט עד הסוף עם הפחד ועשיתי את מגלשת הקמיקזה!
זו ששוכבים ובום, נפילה של 90 מעלות כמעט.
2 שניות של פחד...וזה נגמר.
שימו לב שלילדים מתחת לגובה 130 סמ יש הרבה פחות מגלשות לשימוש. ומקפידים מאוד.
ואיך אפשר להיות באילת בלי קצת טיילת, החלקה על הקרח, שוב החלקה על הקרח ועוד דקה אחת של פחד...הכדור המתהפך.
לא יודעת מה עבר על בת ה9 ובן ה11 שלי שהתעקשו לעשות אותו, אבל בזמן שלאמא שלהם היה התקף לב מלראות אותם, הם נהנו וביקשו שוב.
פחד אלוהים ישמור...
מי שמחפש שווארמה מיוחדת, שהפיתה שלה מצופה בפרורי לחם כמו שניצל, שווארמה מומו היא חוויה מיוחדת. מסעדת המבורגרים מעולה- הלויתן.
את הנסיעה הארוכה צפונה בתום שבוע מעולה באילת, חילקנו ל2, עם טיול מרענן בנחל בוקק, צמוד למלונות ים המלח. טיול קליל , הליכה במים רדודים, הגעה למפל-מגלשה וגם ניתן לטפס למעלה במצוק לתצפית יפה. הספקנו להגיע הביתה רגע לפני כניסת יום כיפור.
ולהתקבל בקול תרועה וזיקוקים של חיזבאללה...
אז התשובה לשאלה בכותרת :
מה עושים שבוע שלם באילת עם ילדים בלי לקחת משכנתא?
מנצלים הזדמנויות שיש לזמן ולמקום להציע, כמו לבוא לא בעונה, להנות מכרטיס מטמון, החלפת דירות וכל קונסטלציה בסגנון. הים והשנורקל הם אטרקציה ללא תוקף ושעות פתיחה, בקלות אפשר להנות רק מהם בלי התוספות שלקחנו בטיילת.
מאחלת שהשנה הזו תהיה נורמאלית ושפויה, שהחטופים, החיילים, הפצועים והמפונים ישובו במהרה לבתיהם
Comentários