top of page

לפקאדה והאיים האיוניים עם יאכטה, כחלק ממסע משפחתי ביוון (LEFKADA)

עודכן: 7 במאי

לפוסט הקודם במסע המשפחתי היווני שלנו

פנינו לagios nikitas בלפקאדה (Lefkada)

כפר הנמצא על חוף חולי יפהיפה. צבע המים פה מטורף.

שוב ענין מציאת הדירה ל-6 אנשים עם מטבח מסתמן כלא פשוט. במונחי יוון אנחנו משפחה מרובת ילדים.

הלחות בחוץ גבוהה והכפר ממוקם על מצוק עד קו המים, כך שכל ירידה לחיפוש דירה מצריכה בסופה גם עלייה תלולה. אההה וגם אין מעבר לרכב.

בסוף אני עוברת לשיטה המקורית והמוצלחת. נעזרת במקומיים. בולגרייה חמודה שמנהלת פה מתחם דירות נופש נרתמת לעזרתי. מתקשרת לבולגריה אחרת שמתקשרת לגרמניה נוספת ובא לציון גואל. מצאנו איפה לישון בלילות הקרובים, ואפילו יש מטבח מאובזר.

מחנים את הרכב בכביש הראשי ומדרדרים עם כל התיקים למתחם הדירות הקטן.

המקום מזכיר לנו את אג'ודה בברזיל, וגם רמת הניקיון. מרגישים צעירים ברוחנו עולים על בגדי ים וטועמים את טעמו המדהים של הים המיוחד כאן.

סוף סוף הטמפרטורה קרובה לזו שאנו רגילים אליה בתחילת הקיץ בארץ.

1.7

אם כבר להרגיש צעיר....קמנו ב11 הבוקר. וואוו לדעתי מאז הצבא לא התעוררתי בשעה כזו. כנראה שהיינו עייפים.

היום זה לגמרי יום ים. שחייה, קפיצה מהסלעים המיוחדים שבמים וצלילות במערה כחולה שמצאנו.

זו לא איזו מערה שכתובה באתרי מטיילים, אלא כזו שכשמתחילים לשחות בים מדהים, שוחים ומתרחקים, כי לא שמים לב מרוב כל היופי. ואז רואים עוד יופי, ועוד.

לפתע מתגלית משמאלנו מעין מערה קשתית, שתחתיה נוצר אגמון בים, שוב בצבעי הכחול הבלתי נתפס הזה. וכמה מקומיים שפוגשים בדרך מספרים שאפשר גם לצלול בחור.

אז יאללה, בשביל מה תמיד אנחנו עם המשקפות?

פעמים רבות מפתה לצלול אך לא ברור אם נוכל לצאת מהצד השני.

הפעם כן. וואו זה יפהיפה ומרגש.

מנסים שוב ושוב ונהנים כל פעם מחדש מהריגוש בצלילה ומהצבעים מסביב.

2.7

היום המערה שלנו נראית אחרת לגמרי.

או אם לדייק- לא נראית. בלילה נכנסה רוח חזקה עם גלים וכל המערה מכוסה בגלים ובקצף.

שוב למדנו את השיעור החשוב בטיול- לחיות את הכאן ועכשו, אין לדעת מה יהיה עוד רגע. מי שחיכה אתמול שמחר יהיה יפה יותר ( יש כזה??) היום לא יראה כלום, מסוכן.

ממשיכים להנות מהחוף השווה ומהמדרחוב כולל הארוחות הטובות שיש למקום להציע. העובדה שאין מעבר לכלי רכב בכל איזור החוף ומעלה נותנת הרבה עצמאות לילדים להסתובב בחופשיות ורוגע לנו ההורים.

מרגישים בבית, מעין קיבוץ

3.7

ניפרדים מאיריס בעלת הבית הגרמניה שלנו, שרק קפצה לחופשה בלפקאדה לפני 45 שנים ומאז היא פה, נשואה למקומי. יש לה דחף עז לשוחח איתנו, היא אישה מאוד מעניינת ובעלת ידע, ויותר מהכל היא נהנית "להרביץ חינוך". בנו ובילדים. בכל הזדמנות היא מוצאת ללמד אותם משהו. לישון בלי מזגן כמו היוונים כי מזגן זה לא בריא - זה אומר לפתוח חלון של החדר ולישון עם דלת פתוחה, שהאוויר יזוז, להפריד את הזבל ולדבר אנגלית מגיל צעיר כי זה חשוב. הכל היא יודעת והיא ממש סוג של מכשפה, בקטע טוב.

הדירה שלה היתה פיתרון דיור עבורנו ל3 לילות. המיקום נהדר והיה מטבח. קצת מזכיר דירות רווקים בקיבוץ. לא חשבנו שבטיול הזה נגיע לכאלו מקומות, אבל תכלס זה לא כזה משנה, כשגרים ממש ליד הים הטורקיזי.

למצוא בית ל6 נפשות זה קשוח כאן, בטח בקורונה.

ממשיכים למפלי נידרי במערב לפקאדה, חביב, עמוס בתיירי שבת ואנחנו לא מתלהבים מזה. מכאן נוסעים לקבל את היאכטה, ביתנו לשבוע הקרוב.


השכרנו את היאכטה דרך אתר boataround

סוג של אתר בוקינג ליאכטות. זוג צעיר ונחמד מקבל את פנינו ואנחנו מתרגשים. אוהד נשאר לתדרוך על כלת השמחה ואני מתנפלת על הסופר להעמיס עגלות לשבוע.

כשאני חוזרת יש רוח פרצים. הים מאוד עלה, למרות שאנחנו בתוך מפרץ מוגן. המים עוברים את הכביש ומציפים אותו, ונראה שאפילו המקומיים לא רגילים לרוח כזו. כ35 קשר, הכל עף לכל מקום. כמובן שלצאת לים היום כבר לא נצא. מתארגנים לארוחת סופלאקי ביתי ביאכטה, אני מקבלת ציון גבוה מאוד עליה. בעשר בלילה, כמו בתחזית, נהיית דממה. הרוח פוסקת ואין זכר למה שהיה לפני רגע.

4.7

השקט שאחרי הסערה.

מתעוררים לבוקר רגוע, מים שקטים והנוף מסביב, אךךךך איזה נוף. היאכטה שלנו נמצאת כמעט בקצה המפרץ, אנחנו ועוד עשרות יאכטות עוגנות פה. מראה יפהיפה.

מנקים את הסירה מכל השפריצים והמלח מליל אמש, בודקים מערכות ויוצאים לדרך.



השייט צפונה מגלה לנו מלא מעגנים ומרינות ומספנות לתיקון סירות, וגם בתי קברות ליאכטות שלא השתלם לתקן והוזנחו ליד החוף.


תחילה שטים על מנוע, אחכ מרימים מפרש חלוץ, הרוח ממש קלה, מרימים גם מפרש ראשי, לבדוק שתקין, מתגברים במנוע ומגיעים מחוץ לאיים ורק אז נהנים מרוח משובחת.

או,

כזו אנחנו אוהבים. המפרשים מלאים ברוח, הסירה מקבלת זווית קלה וזה מכניס בנו הרבה רוח ואנרגיה, עושים מסיבת ריקודים קטנה על היאכטה, שטים בין האיים שכאילו מישהו הניח פה ושם. לאחר כמה שעות בוחרים מפרץ לעגון בו לא רחוק מvathy

קשירת ירכתיים ושחייה, זהירות מלא קיפודי ים. בודקים את הדינגי, הפעם היא עם מנוע, יש בעיה, המנוע נחנק ומדמים.

אני רואה יאכטה לידנו עם חבר'ה שעולים על סאפ ולא ככ יודעים לחתור. האינסטינקט שלי ישר לעזור וללמד. לוטם לוקחת אותי בחתירה על הדינגי ליאכטה אני שואלת אם יכולים להעיף מבט למה המנוע נחנק, ברגע נפתרת הבעיה. אני מציעה להם בתמורה שיעור סאפ והם מתלהבים מההצעה. וגם אני. התגעגעתי. השיעור עובר בהצלחה. כל הצדדים יצאו מרוצים. הילדים מבסוטים שהמנוע של הדינגי תקין.


אחרי ארוחת ערב הם עושים לי סיבוב ומבסוטים על עצמם אש. הם גם מקבלים זמן סאפ מהיאכטה השכנה ומצב הרוח בשיאו.

המפרץ השקט לידינו די מלא ביאכטות שעוגנות כמונו ללילה וזה בהחלט מייצר אווירה נהדרת.




5.7

יקיצה טבעית ועוד קצת כיף עם הדינגי הממונעת.

עוזבים את המפרץ ברוח קלה לכיוון דרום מזרח. מגיעים לאי ללא שם אבל עם המון מערות יפהיפיות. בוחרים לעצמנו חוף פרטי לכמה שעות, שנירקולים, חתירה, שחייה, וממשיכים. הרוח ממש קלה, מרימים ראשי והוא מתקפל לנו לתוך התורן.

איך מתפעלים תקלות בלב ים?

בזהירות, בנחישות ובאמונה...

מעלים, מורידים, מושכים לאחור ובסוף זה מסתדר. כמו ריסטארט למחשב, כמעט תמיד זה פותר בעיות. התחזית אמורה ב5 אחה"צ להשתנות, הרוח תתחזק.

בול על השעון.

ממש מזכיר את חילופי הרוח בין בוקר לצהריים בכנרת בקיץ.

בום 20 קשר.

פתאום גלים. הכיף עכשיו זה שהילדים ממש נהנים, אף אחד כבר לא מפחד, התרגלו ותפסו ביטחון אחרי השבועיים הקודמים.

מגיעים לone house bay

אי עם מפרץ יפהיפה. מצוקים מסלע גיר לבן צוללים לתוך המים, סימני גלים חרצו בהם את צורתם, המים, כרגיל, בטורקיז היפהיפה. הטמפרטורה של המים נעימה. עוגנים קרוב לחוף ונקשרים עם הירכתיים לעצים. החבל לא מספיק ארוך ומצריך 2 הארכות...לא פשוט אך מסתדרים.

סופלאקי ביתי עם פתיתים, מקלחת ביאכטה והסתדרנו

6.7

0530. קפלן, רוצה לראות זריחה?

שואל אותי האיש שלי בטון של אחד ערני מידי לשעה מוקדמת זו.

האמת שלא תכננתי, ומה זו השעה הזו, כבר שכחתי, אבל אם הערת...יאללה, טוב נו, נראה.

אוהד לא ישן טוב בגלל הרוח החזקה, מה שנקרא אני ער, תצטרפי...

למה שאסבול לבד? מה אני פולני???

כן!

אז הזריחה היתה יפה, קצת ארוכה מידי, אחריה חזרתי להשלים שעות שינה.

בכל זאת, חופש.

בניגוד לתחזית קמים לבוקר עם רוח חזקה שלא גורמת לנו להרבה חשק להישאר בחוף היפהיפה הזה.

תוך שאנו בהתארגנות בוקר מגיעה להקת חזירי בר שחורים לקו החוף.

גם פה? חשבתי שרק בכרמל.

יש פה רק בית אחד באי, נטוש רוב השנה, אבל כנראה מספיק יאכטונרים שמשאירים פה פסולת וגורמים לחזירים להרגיש בנוח ולחפש מזון בקו המים. הרוח החזקה גם העלימה את בגד הים של רותם, וככה קיבלנו עוד שיעור בשמירה על ציוד. למה וכמה חשוב.

ממשיכים בהפלגה דרומה. הדרך עוברת בהרבה מפרצונים של מערות שנוצרו בחתירת המים בתוך סלע הגיר. בהרבה מהמפרצונים חונות להן יאכטות לזמן מה, אחלה מקום לשנירקול ושחיה.

מפליגים דרומה לאי קפלוניה לעיירה sami.

בדרך נהנים מרוח חזקה, אין רוח בכלל וכל מה שביניהם.

מצב הרוח - הוא הסקיפר האמיתי בסיפור.

המחשבות שלי נודדות לתקופת תחרויות השייט. כל כך לא יציבה פה הרוח שזה מטורף. וגם התחזית פעמים רבות רחוקה מלהיות נכונה.

אחהצ נכנסים למעגן בsami

טברנות על הרציף, רובן ריקות, קורונה וזה, וחוף ים ארוך ויפהיפה ליד.

הכל שקט ורגוע. החוף עם אבנים קטנות, אבל בתוך המים חול לגמרי. כמה כיף פה. הבתים היפים לאורך החוף הם בתים להשכרה לתיירים שכנראה עדיין לא לגמרי הגיעו מאז הקורונה, אבל יש פה פוטנציאל אדיר.

אני פחות אוהבת את הלינה במרינות. ענין מעיק ולא נעים, כולם צפופים עם כולם. אבל כשצריך לחדש מלאים של מים או חשמל...אין ברירה. אפילו מצאנו ספרית על החוף ששיפרה את הלוק של אוהד ושקד.

7.7

הליכת בוקר של כחצי שעה לעבר מערת האגם. בקצה הצפוני של הישוב המנומנם והמטופח נמצאת מערה עם אגם. זו מערת נטיפים שהתקרה שלה קרסה לפני 5000 שנה. חם מאוד בחוץ והמערה ממוזגת להפליא. מתענגים על הצינה הטבעית וקופצים לתוך סירה מקומית. שייט קצר באגם, שחלקו מי ים וחלקו מים מתוקים, מתרשמים מהנטיפים ומהצבעים שחדירת השמש מעניקה למים.

פיקניק פירות ויאללה מרימים עוגן. מפליגים היום .

תחילה רוח נהדרת, תקלה במפרש הראשי שלא מאפשרת להרימו. הנחישות, מצב הרוח, הכוח וההרמה והורדה מנצחים תמיד.

אבל אז נגמרת הרוח.

עוצרים במפרץ בשאיפה שבהמשך תעלה הרוח. אני אוהבת את העצירות האלו. כל אחד מוצא את מקומו ועיסוקיו ומתפתחות שיחות מגוונות בין הנוכחים.

בהמשך אכן עולה הרוח ואנחנו חוזרים להפליג. לצערנו זוהי צפונית שמאלצת אותנו לעשות הרבה סיבובים (גלסים) בגלל ההפלגה בקדמית. 24 קשר נמדדו בשיא ובניגוד להפלגה בתחילת הטיול הילדים ממש נהנים מזה, מהעוצמה, מהזוויות של הטיית הסירה ואין כבר פחד.

הם בתפעול מלא של כל המערכות. מימין האי itaka

משמאל קפאלוניה והשייט הוא בתעלת איטאקה.

כבר השעה די מאוחרת ונראה שייקח זמן להגיע לfiskardo בגלל הקידמית.

פתאום צונחת הרוח תוך כדי שאני למטה מכינה לזניה.

הבנים מורידים מפרשים, מניעים מנוע ומקדימים הגעה ליעד.

עגינה במפרץ ליד המרינה, לידינו מערה יפה. נהנים מהים ומהשחיה והכי חשוב- מהלזניה.

כולם מלקקים אצבעות, חששתי שבגלל התנור הלא אחיד והתנאים הלא אופטימליים היא תישרף מלמטה, אבל הצליח לי. יצא מעולה. ועם יין בצד- הרי זה משובח.

מופתעים לפגוש פה עוד כמה יאכטות עם ישראלים, דווקא במפרץ הזה.

8.7

אךךך כמה כיף להתעורר על יאכטה, במפרץ יפהיפה, שקט מסביב, ציפורים מצייצות.

מכינה קפה של בוקר ובאה להוציא את הכריות עליהן יושבים.

פתאום קולטת שבארון בהן הן מאוחסנות יש קולבים.

קולבים!

שלא יתקמטו הטוקסידו והחליפות???

אני כבר שבוע רק עם בגד ים. מי צריך קולבים ביאכטה???

אם יש שיעור חשוב מעבר לעבודת צוות שלמדנו פה זה ההסתפקות במועט מבחינת ביגוד, צריכה של מים, חשמל. הכל.

יצאתי לחפש מגהץ...

לוטם מבקשת עזרה בלעשות פיפי למים, לא שהיא צריכה, היא מתורגלת, אבל קמה עם חלום רע של מפולת אבנים. קצת משפריץ לה על הרגל, אז היא אומרת:

"אויש, איזה פיפי מעאפן יצא לי, אמא"

רק בצהריים מתחילה רוח אז נהנים מרחצה בים, טיול במערה והמערה שבתוכה ותרגול של השטת הדינגי הממונעת. כשהרוח מתחילה מצפינים עם מפרשים. אחרי כמה דקות הרוח דועכת.

ושוב עולה. ומשתנה 180 מעלות. מגיעים למערה מאוד יפה צפונית מזרחית לsivota. המים פה מאוד עמוקים ואי אפשר לעגון.

מתפצלים.

אוהד יורד עם מחצית הכוח עם הדינגי הממונעת לתור את המערה. אני נישארת לנהוג ביאכטה עם החצי השני.

הדינגי לא מניע. עוד ניסיון ועוד אחד.מה יהיה? אההה כדאי להעביר למצב on.

כמה פשוט. נכנסים למערה, הים די סוער, צריך להיזהר. נצמדים לחלק הימני ונזהרים מהשונית שבתוך המערה. הבנים רוצים להישאר לשחות.

אוהד חוזר לבד ושואל אם ננצל הזדמנות ונברח...

מחליפים צוותים. אנחנו גם נהנים מהמערה. מכאן ממשיכים לsivota.

הרוח חזקה, 24 קשר מערבית, מה שמחייב אותנו להפליג שוב בקידמית. פתאום יורדת הרוח ל3 קשר ומחליפה כיוון. ושוב עולה. מוצאים את עצמנו מתאימים את הסירה והאנשים למצב הרוח המשתנה כל רגע. קצת צפונה לסיבוטה עוגנים במפרץ יפה, גם עם מערה.

עוד כמה יאכטות של רומנים וגרמנים לידנו. היופי והשקט ממכרים ברגע.

עגנו קרוב מידי לגרמנים, שלא עשו קשירת ירכתיים ולא רוצים למשוך קצת עוגן. אבל אוהד לא מראה סימני תזוזה, בסוף הם נישברים ועוברים מיקום במפרץ.



9.7

קמים ליום בלי רוח אז נהנים מהים.

כשמתחילה הרוח ממשיכים צפונה. ההפלגה עוברת בין הרבה איים ומפרצונים טורקיזיים. הרבה יאכטות סביבנו, תחושה קריבית משהו. שוב היש-אין רוח בין רגע. אנחנו בדרכנו חזרה לnidry

ממנה יצאנו לפני שבוע. לא ממהרים, נהנים מההפלגה, שחייה בלב ים ובמפרצים בדרך. הכניסה למפרץ nidri

ולעגינה ברציף הסיום עוברת חלק ובהצלחה. המפרץ מלא ביאכטות עוגנות ואני נהנית לצלם את בית הקברות של היאכטות ליד המספנה.

כריסטיאנה ובעלה, בעלי היאכטה שלנו מחברת sail2day

מקבלים את פנינו בשמחה, מחליפים חוויות ומודים להם על יאכטה נהדרת ושבוע מופלא.

בדיקה דקדקנית למצב היאכטה ואנחנו יוצאים זכאים.

ארוחת פאר לסיום של שניצלים, נקניקיות ותפוחי אדמה בתנור וכולם שבעים ומרוצים.

ההפלגות הללו מהנות במיוחד, מלמדות הרבה על סבלנות, סובלנות ועבודת צוות והרבה התמודדות עם שינויים במצב הרוח, זה יהיה שמה להערכתי, של ההרצאה בעקבות המסע הזה. למרות שהיה וויפיי ביאכטה הילדים לא קיבלו אישור שימוש בו והכל עבר בהצלחה ובהנאה.

לרגע לא היה : אמא, משעמם לי...

מוכנים לאתגר הבא

10.7

לילה קשוח, חם ומיותש עובר על כוחותינו. החשמל ברציף החזיק מעמד עד הערב, המזגן עבד וקירר,

אבל ברגע האמת, נפל החשמל ואנחנו נפלנו קורבנות לחום וליתושים.

שוב אני מבינה שהכי כיף לעגון במפרצים קסומים, בטבע, בים, עם מיזוג טבעי וכך גם השירותים.

פותחים את הבוקר ביוגורט ודבש, כראוי ליוונים, אריזות אחרונות של הציוד, פרידה מהבעלי יאכטה

ועולים צפונה. פנינו למטאורה.

בדרך מפקנקים על איזשהו חוף ים חמוד

ולא ברור איך,

אבל אני מוצאת את עצמי נוהגת 3 שעות.


46 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page