שנתיים וחצי עברו מאז ניפגשנו פעם אחרונה, כנרת חברתי ואני.
איזה קטע שמכל השמות קוראים לה כנרת...
היא חיה בקנדה, אני פה בישראל, והיתה איזו קורונה באמצע שהפרידה. בשנת 1996 הכרנו במקרה בהוסטל בקיטו, בירת אקוודור. היא צחקה עלי שקודם הולך תרמיל ואח"כ מטיילת, ושהתיק סוחב אותי. מאותה פגישה מקרית לגמרי מצאנו את עצמנו מטיילות יחד ביבשת המדהימה, דרום אמריקה, תופסות טרמפים בחורים שאף אחד לא ידע על קיומם, טיפסנו הרים, אכלנו, ישנו, הכל יחד, כמה חודשים.
זה לגמרי ברור שכשהיא בארץ בביקור אנחנו ניפגשות ליום כיף. תמיד זה תל אביב.
הפעם, החלטנו לגוון צפונה לחיפה.
למה חיפה? פחות עמוס, נגיש ברכבת ו...אומרים שמתחדשת.
אז ניפגשנו ברכבת מרכז השמונה ואחרי חיבוק של כמעט 3 שנים צעדנו לכרמלית בכיכר פריז שלקחה אותנו בעומק האדמה למעלה ההר. זה גאוני. כמה דקות ואנחנו בקצה השני של העיר.
מתחילות במשהו מתוק לבוקר.
גל בייקרי בחירה מצויינת ומומלצת. לא משנה מה תזמינו - הכל טעים.
לפני שהולכות אני מחפשת את גל, הבעלים, חבר של אחותי, תוהה אם יתבלבל ויחשוב שאני היא...
אבל הוא לא נמצא. הפסיד מחמאה שווה.
אחרי שהכנסנו את כל הטעים הזה לפה מתחילות בטיילת לואי ברחוב יפה נוף.
אכן הנוף יפה. מרהיב אפילו. כל הים והנמל פרוסים תחתינו. הראות לא מושלמת אבל לגמרי מספקת את הסחורה.
נכנסים לחלקו העליון של גן הבאהיים. עושים סיבוב תצפית וממשיכים מערבה ולמטה לכיוון הכניסה האמצעית של גן הבאהיים. ניתן לחזור מזרחה ולרדת בתחילת מסלול 1000 המדרגות, אנחנו הלכנו במקביל לו. בדרך נכנסות לגן הפסלים של אורסולה.
איזה מקום מקסים ומפתיע. הרבה פסלים, צילמתי את אלה שהזכירו לי את ילדיי שנישארו היום בבית וחגגו שביתה.
מגיעות לכניסה האמצעית של הבאהיים, למרות הכתוב באתר, המקדש כבר מעל שנתיים בשיפוצים ולא ניתן להיכנס אליו. מאכזב מאוד. גם הגנים בחלק הזה...ראו ימים יפים מאלו לטעמי. מי שרוצה סיור מודרך- מכאן הוא יוצא.
יש להקפיד על לבוש צנוע.
לא עמדנו בתקן הצניעות ולכן המשכנו למטה.
חוברות למסלול 1000 המדרגות שלמעשה יורד ממרכז כרמל למושבה הגרמנית. כשהמבט כל הזמן לכיוון הים.
אין תלונות. עוברות בדרך את בית הנזירות, הקונסוליה הרוסית ועוד. בסופה לוקחות שמאלה לכיוון הכניסה התחתונה למקדש הבאהיים. האמת, בעיני זה החלק הכי יפה ומרשים. רואים את המקדש במלוא הדרו, הגנים הסימטריים והמטופחים. גם כאן ניתן לעלות רק עד המרפסת. למעשה אין חיבור בין 3 החלקים של הבאהיים, אלא אם עושים סיור מודרך מהאמצע למטה.
ממשיכות מכאן לוואדי ניסנאס, יש הרבה מה לנשנש פה אבל עדיין לא רעבות, ממשיכות לשוק הפשפשים וחזרה לאזור כיכר פריז, שנראה עכשיו שונה לגמרי, מלא מסעדות פתאום נפתחו והכל שוקק חיים.
אחרי פלאפל טעים נפרדות.
בדרך צפונה אני בודקת את הרכבלית החדשה לאוניברסיטה.
לא, לא נירשמתי לתואר שני, סתם נהנית עד תום מיום החופש שאני כבר פה, תיירת.
הרוח מאוד חזקה, הקרון מרגיש קצת כמו לונה פארק, קרירות של כרמל מרעננת ביום קיץ ישראלי. הנוף מקסים.
יאללה הביתה ברכבת.
פתאום עוברת בי המחשבה על יוקר המחייה בישראל.
שלמרות זאת, השתפרנו מאוד תחבורתית. בכרטיס אחד בעלות 26₪ בלבד נסעתי יום שלם בכל כלי התחבורה האפשריים, בשילוב קילומטראז גדול ברגליים מכרמיאל לחיפה.
זהו. מוכנה לטרק בדולומיטים