המסורת חייבת להימשך, אבל הקורונה עשתה ברקס רציני.
3 שנים חלפו מאז יצאנו לטרק הזוגי האחרון שלנו בגאורגיה היפהיפייה.
שנה אח"כ סגר מוחלט בעולם הביא לביטול הטרק המתוכנן שלנו בסקוטלנד ושנה אחרי היה טוויסט בעלילה.
במקום טרק זוגי בדקנו איך זה מסע משפחתי.
משהו מעין טיול אחרי צבא, רק עם 4 ילדים, במשך כמה חודשים ביוון.
תכלס, זה כמו טרק מתמשך. עשינו איתם שם את טרק האולימפוס ואת הדרקולימני, מקווה בקרוב לסיים את כל הבלוג גם על יוון.
והיום מצאנו את עצמנו חוזרים למסורת המפנקת של טרק זוגי, ללא ילדים.
טרק מפנק לחגיגות ה50 של אוהד, בעלי.
הדרך לטיול הזה הוסיפה לי הרבה מאוד שיערות לבנות על הראש. זה התחיל מביטול הטיסה הלוך של ריינאיר, שלקבל מהם חזרה את הכסף זו מריטת עצבים מתישה. עדיין לא קיבלנו! רק 4 חודשים מחכים. אני לא מצליחה להבין את החוצפה של ספק לבטל שירות ולתת ללקוח לרדוף אחרי הכסף. מה כל כך מסובך להחזיר לכרטיס אשראי ממנו לקחתם? זה עוד לפני כל עוגמת הנפש. המשיך בניסיון לעשות צק אין לטיסה והופסססס אנחנו לא נמצאים בה. הלחץ עולה, עוד יום וחצי להמראה. הדבר האחרון שבא לי זה לחפש שוב טיסה חליפית.
בניגוד לחופשת בטן גב, בטרק נודד, אם מפספסים את הלילה הראשון, כל הטרק מתפספס. כל הבקתות מלאות חודשים מראש, בקיצור, חייבים להגיע כמתוכנן, אין יום ספייר לנשימה.
ואם לא די בזה, הדרך מהבית בצפון לנתב"ג רצופה בתאונות דרכים ובשביתת אוטובוסים. 3.5 שעות מורטות עצבים ברכב והחזקת אצבעות שנתב"ג עמוס כמו שרואים בחדשות זה לאחרים, לא לנו.
מגיעים סוף סוף.
הלשון בחוץ.
עמוס בתורים.
בודק חינני וחייכן אומר למשפחה לידנו בואו אלי לבידוק עם הנער ואקצר לכם את כל התור.
יההה גם אני נערה, אמרתי לו בחיוך.
טוב, בואו גם אתם... השתכנע מהר!
הכל מכירות בחיים...
הוא עושה לנו בידוק ביטחוני מהיר, מזיע מהמחשבה שאנחנו הולכים לטייל בהרים 10 ימים ואז אנחנו מגלים שהוא הדובר של רשות שדות התעופה. לא, הוא לא התבלבל במקום העבודה, העומס הגדול הביא לכך שמרבית הבודקים הם מהנדסים, מתכנתים ושלל עובדים שבידוק זה ההיפך מהם, אבל התגייסו למלחמה בעומס הנוסעים לחו"ל.
האמת, כל הכבוד להם. קיבלנו שירות נהדר.
אחרי הבידוק אנחנו הולכים לדלפק wiz ומגלים שאפשר לנשום לרווחה. התור הארוך והלא זז לידנו הוא לנוסעי ריינאיר, אולי טוב שביטלו לנו את הטיסה איתם, לנו אין תור בכללללל. מרגישים שסוף סוף ניצלנו את המערכת בין רגע. מחכים לזמן עליה למטוס.
פתאום מערכת הכריזה קוראת לאוהד. אוי לא, מה כבר קרה? ניגש למודיעין. הדרכון...נפל מהכיס ומישהו מצא.
עולים למטוס. שעה של המתנה בתוך המטוס ובסוף יוצאים ליעד המיוחל.
ונציה here we come
אוטובוס לעיירה cortina יוצא בשעה 1600 או ב1720 בעלות 20 יורו קונים כרטיסים בדלפק שדה התעופה של תחבורה ציבורית. כשעתיים וחצי נסיעה.
הדרך לקורטינה מהממת. הרי הדולומיטים מסביבנו, זקופים ועוצמתיים, המון ירוק אירופאי שמשרה רוגע אינסופי. אנחנו פוגשים עם מנומס וחייכן והכל מסביב נקי בטרוף. מגיעים בערב למלון שהזמנו hotel de la posta
שהיה פעם בית הדואר. מיקום מעולה ומלון מעולה. 120 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר מפוארת. ממש קשה לבחור מה לשים בצלחת.
והקוראסון...מה זה הדבר הטעים הזה? בארץ אני לא נוגעת בבצק הזה. כאן, הוא פריך וטעים ונמס בפה ברמות גבוהות וכשמוסיפים לו מהריבת אוכמניות המקומית...אמאלה.
בבוקר נוסעים באוטובוס מ Cortina לDobbiaco
2.5 יורו כ3/4 שעה ומשם אוטובוס 442 ל Lago di braies.
עוד כ3/4 שעה. שוב הדרך יפהיפיה. אני אוהבת ליסוע בתחבורה ציבורית בחו"ל. זה מאפשר לשבת גבוה, להנות מהנוף ולהשתחרר מטרדות הנהיגה.
הפעם החלטתי לשנות קצת את סגנון הפוסט בבלוג ובמקום לבחור תמונות בודדות הכנתי סרטון מסכם לכל יום טיול.
יום הליכה 1 Lago di braies ל Fodara vedla
תחילת מסלול ב Lago di braies בגובה 1550 מ'.
אין דברים כאלה. צבעים מטורפים של טורקיז, המצלמה עוד עושה קצת עוול למציאות. שקט ורוגע מענגים. הרבה סירות משוטים ואפילו סאפ אחד. כמדריכת סאפ זה תמיד מרגש אותי לראות בכל מיני מקורות מים.
אף לא סירת מנוע רועשת ומזהמת אחת! מכבדים פה את הטבע באופן מעורר השתהות. שום לכלוך לא עף באוויר, המים צלולים ונקיים ולנו נישאר להנות מכל הטוב הזה.
מי שרוצה, יש פה מלון מקסים, אפשר לעשות טיול הקפה סביב האגם, רחצה ושייט. אנחנו בוחרים ללכת בחלק הימני של האגם. אני לא מצליחה לעצור את עצמי מלצלם את כל היופי הזה, שרק מתעצם לו. בדרך פוגשים פרות מתוקות שכאילו אומרות: נו, תצלמי אותנו.
השתכנעתי.
במקומות יפים מהסוג הזה אני נזכרת איך פעם היינו מצלמים בפילמים וחושבים לפני כל לחיצה על כפתור הצילום, שלא נבזבז תמונה סתם.
אחרי כחצי שעה מגיעים לפיצול. מנקודה זו אנחנו לוקחים ימינה וניפרדים מכל התיירים שבאגם. מרגע זה מתחילה עלייה בלתי נגמרת של היום הזה. יום שלם שבו עולים ועולים ועולים. הדולומיטים הם הרים מאוד תלולים, ממש בניצב, מה שהופך אותם למאוד קרחים כי לצמחייה קשה לגדול ככה בשיפוע הזה, ולנו לא קל לטפס אותו...שלג לא נראה באופק, לאכזבתי הרבה. שאלנו איך יכול להיות, זו רק תחילת עונת הטיולים. נאמר לנו שהשנה היה פה קר מאוד אבל ירד מעט שלג. ההליכה בעלייה בתוספת מצע של אבנים הופכים את ההליכה ללא פשוטה. אבל הנוף מפצה על הכל. ככל שהולכים ועולים וחושבים שזהו, ניפרדים מהאגם היפה, שוב ושוב פוגשים אותו מזוויות שונות. בשלב מסויים כבר מטפסים כל כך גבוה, שאפילו האגם היפה נעלם.
באחת העצירות מנשבת רוח חזקה שמעיפה לאוהד את הכובע במצוק. הנה עוד שימוש חשוב למקלות ההליכה.
מקלים בכל מצב. הקרב על הכובע הסתיים בניצחון מוחץ של אוהד.
אחרי טיפוס של כ850 מטרים מגיעים לביקתת Biella בגובה 2400.
כ4 שעות רצופות של טיפוס בעלייה. לא פשוט. איכשהו תמיד הבקתות בטרקים ממוקמות בנקודות תצפית הכי יפות שיש. אין ברירה. חייבים איזו בירה קרה ושטרודל תפוחים חם במקום כזה. כרגיל הכל טעים פה באיטליה. אחרי הסדרת נשימה, שיחרור השרירים ומנוחה טובה כשמסביבנו פריחה מהממת ממשיכים כשעה לביקתת Sennes
בה לא היה מקום ולכן אנחנו ממשיכים ממנה לבקתת לילה שלנו Fodara vedla.
פתאום כל הנוף מתחלף והופך למלא גבעות ירוקות. לרגע מרגישים כמו בסקוטלנד. מלא מלא גבעות ירוקות ופורחות מסביבנו ותופעת בולען ייחודית, שבתוכה אפילו זכינו לראות שאריות שלג. טוב, לא צריך להוציא קרמפונים ושלל ציוד, גוש השלג נראה כמו סאפ מפונצ'ר, אבל שלג...חולפים על בקתת סנס, מלווים בכמה פרות שמנמנות ונינוחות עם צלילי פעמונים נעימים וממשיכים עוד כחצי שעה לבקתה שלנו.
190 יורו לזוג כולל א.בוקר וערב.
כבר בכניסה מתקבלים בשלט חינני: אין ווי פי. תדברו עם אנשים ותהנו מהנוף.
האמת, מפתיע, אבל וואללה, אנחנו פתאום עושים מה שכתוב. מקפידים על שחרור בנוף עוצר נשימה ומתארגנים לארוחת ערב 3 מנות מתוקתקת. הכל טעים ונעים.
אתם יודעים מה הכי קשה?
אחרי 7 שעות הליכה, רובן בעלייה, כשכבר מגיעים למקום הלינה ואז...שילמנו על החדר של הביוקר וזכינו בחדר בקומה העליונה...שוב תיקים על הגב ומדרגות.
זו לגמרי עליית מדרגה...
סהכ 7 שעות עם מלללא עצירות נוף שוות.
חדר זוגי פרטי כולל ארוחות 190 יורו, מותר לשתות מי ברז.
רגע לפני שקורסים לשינה מעולה בבקתה המפנקת הזו מוצאים נקודה קטנה עם קליטת סלולר ומגלים שמחר...שביתה. יאללה, שארבעת הילדים יחגגו לבד כבר מהבוקר מחר. הביביסיטר מגיעה רק ב4. לתכנן 10 ימי טרק יותר קל וודאי מאשר את החינוך לילדינו.
יום שני לטרק מ Fodara vedla לLavarella
מתעוררים לצלילי הספוטיפיי של הטבע - כל דנדון פעמונים של הפרות באחו. אחלה פלייליסט.
היום צפוי יום יחסית קצר של כ4 שעות הליכה. לא ממהרים לקום אבל כמה שעות כבר אפשר לישון בגילנו, מפנקת ככל שתהיה הבקתה?
ארוחת בוקר מפנקת, שוב הקוראסונים המשובחים שנמסים בפה ויאללה לדרך.
מתחילים בירידה קלה בתוך היער. מזג אויר מעולה. עם חלוף הזמן מתחילים לעלות מולנו מטיילים שעושים מסלול הפוך מאיתנו. מתנשפים ושואלים כמה נישאר עד לביקתה. לא כל כך ברור לנו למה הם מתנשפים אבל כמה דקות אחר כך הכל מתבהר. הירידה הופכת תלולה במיוחד כשאנחנו מוקפים בהרים ניצבים לגמרי.
תלילות כזו לא ראינו בשום מקום. עוצמתי מאוד.
מולנו רוכבים משוגעים על אופניים. חשמליות.
ועדיין מדוושים ובקושי מתקדמים. לא קל. הפסקה מאוד ארוכה באחו המהם של בקתת Pederu נהנים מהשלווה ומיום הליכה קצר.
ויאללה, עלייה מ1600 מ ל2050. העלייה לא פשוטה אבל הנוף נותן פיצוי. שוב ההרים הדרמטיים האלה. קרחים מצמחייה. בחיים לא צילמנו כ"כ הרבה תמונות גובה ולא רוחב. זה פשוט לא נכנס בתמונה.
רגע לפני ההגעה לבקתת Lavarella
מגיעים לנחל מקסים, פרות, איך לא? ואגם. כמה יופי מרוכז. ואנחנו זוכים לישון פה הלילה.
אם חלמתם על לינה שווה במקום מרהיב בטבע- זה המקום לזה.
טפטוף קל שלא מפריע להנות מנקניקייה איטלקית עם חזרת, בירה ורום.
שולחים תמונה לאבא דב שהזמנו את זה בשבילו...מבסוט.
הבקתה הזו גם היא מסודרת ונקייה ללא רבב. כיוון שמבחינתנו הטרקים הללו הם ירח דבש התפנקנו על חדרים פרטיים. אפשר למצוא פה מגוון סוגי לינה. הכל נקי וטעים.
אחרי ארוחת ערב מעולה יוצאים לטיול באזור ומגלים עוד אגם פוטוגני לידנו וכנסייה!
זה באמת מה שנחוץ פה, כנסייה.
מסתבר שהבקתה הזו פתוחה גם 4 חודשים בחורף.
אין פה רכבל אבל ספורטאי הסקי עושים פה סקי הרים מה שנקרא, מטפסים חופשי עם הציוד ואז גולשים. אם אתם בענין...ממליצה, המקום וואווו.
במרתף הבקתה שמים את הנעלי הרים. מרכזים את הריח בחדר אחד...יש שם גם מעין מוסך אופניים. הכל מאורגן ברמות, לקנא.
סהכ כ4 שעות הליכה היום, עלות 170 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר וערב, אפשר לשתות מי ברז בבקתה.
יום שלישי Lavarella-Lagazuoi
בלילה היתה סופת רעמים וגשם. הבוקר גשם קל.
ארוחת בוקר ויוצאים לדרך. בשעה 0815. צפוי יום ארוך עם 7 שעות הליכה, בגשם.
אריזת וסחיבת ביגוד חם בטרק היא כמו ביטוח - כולם מעדיפים לסחוב בתיק ומקווים לא להשתמש.
היום השתמשנו גם השתמשנו.
עד שעות הצהריים נאלצנו ללכת בגשם בעוצמות שונות. ככל שעולים בגובה גם נהייה קר.
בדרך חולפים על אגם יפהיפה, חלק מהמטיילים, למרות הקור, עוצרים לרחצה.
השמים מתמלאים ערפל, לא רואים ממטר. מידי פעם הרוח מזיזה את העננים ואנחנו נהנים.
בשלב מסוים יש פיצול חשוב. כאן צריך להחליט אם עולים לבקתה רגלית, מה שאומר טיפוס מצטבר של 1000 מטר וירידה של כ500 בתנאי מזג אויר לא משהו או להמשיך לכפר למטה ולעלות לבקתה ברכבל.
מחכים לראות מה אחרים עושים. הרוב יורדים למטה.
הגשם מתחזק, אבל באופק נראה מעט אופק. מחליטים לעלות רגלית.
הקרסול כואב.
הנשימה לא קלה וריח הרטוב מהבגדים זורק אותי היישר לזיכרונות ריחות חליפות הגלישה ביום חורפי...
למה הן תמיד כאלו מסריחות?
עליה ועוד עלייה. הולכים על שלוחה מרהיבה עם צמחייה צהובה וסגולה וצוקי ענק מכל עבר
ב1430 מגיעים לפס, מעבר ההרים בגובה 2450 מטרים. ערפל מסביב אבל מידי פעם, תוך הסדרת נשימה, מציצים הצוקים המרהיבים.
לא משנה כמה גבוה אנחנו מטפסים- הצוקים האלו תמיד עדיין מעלינו.
עכשו, צריך לרדת את כל העלייה הזו והמאמץ לא פחות מזה שבעלייה. אומנם לא קשה לנשום אבל הברכיים לא נהנות. לקראת סוף הירידה הפתעה טורקיזית. עוד אגם מהמם, שמציץ ונגלה מבין הערפל. יאללה, מתרחצים.
כן, המים קרים אבל זה עושה קסמים בגוף.
ההפסקה בול במקום והמציאות מחייבת. תכף לא רק שנעלה את כל מה שירדנו, יש בונוס של 300 מטרים.
ההליכה על שלוחת ההר, שילוט מעולה רק תלול. וזה הולך ומחמיר.
כמה שקשה להגיד את שם הבקתה אליה מועדות פנינו Lagazuoi
ככה קשה הטיפוס אליה.
זה מרגיש כמו הסיפור שאינו נגמר.
עולים ועולים ועולים.
בשלב מסוים כבר הכל מרגיש לי כואב ועוברת בי המחשבה של
אין סיבולת
אין לב
ואין ריאה.
ובין כל זה אני עטופה בנוף המרהיב.
יש קסם מיוחד כשזה עם עננות, כל פעם ההרים הדרמטיים מפתיעים וצצים.
בשעה 1615 רואים את הסוף. הגענו.
אני די גמורה. מתהפכת לי הבטן מהכריך שאכלנו בדרך, ממש מיותר, בינינו, אוכלים מעולה בוקר וערב, לא צריך אוכל ארוז, הראש סחרחר והקרסול ראה ימים יפים מאלו.
אבל הייייי כמה יפה פה, שווה הכל.
הנוף מהבקתה מרהיב. הרכבל הסמוך צולל בזווית של 80 מעלות למטה ואנחנו בגובה 2750 מ. אי אפשר להוריד את העיניים.
הלב מתרחב מכל הפנורמה הזו.
בערב יושבים איתנו זוג אמריקאים שהשאירו 2 ילדים קטנטנים עם סבא וסבתא והם באו לחתונה וטיול כאן. נראים מאושרים.
סהכ 7 שעות הליכה היום
ביקתה יקרה, נוף מהמם, ארוחת בוקר מעולה, ערב בסדר. מים אסורים לשתיה, צריך לקנות.
עלות הבקתה 210 יורו לזוג בחדר פרטי כולל ארוחת בוקר וערב.
יום 4 מ Lagazuoi ל Dibona
קמים לזריחה, שמים נקיים אחרי הגשם.
ארוחת בוקר מעולה, שוב, לא ניראים בכלל ירקות בסביבה. מאוד מפתיע.
למרות עשרות האנשים כאן מכל העולם, כולם בשקט, הכל מאוד נקי, לא מצאנו בדל סיגריה או חתיכה של פלסטיק או נייר מתעופפים בטבע.
ניפרדים מהביקתה, מעמיסים את התיק במשקל 10 קג על הגב ויוצאים לדרך. כל העליה הקשה של אתמול היא הירידה של תחילת היום. ניכנסים למערות החצובות בסלע בהן הסתתרו האיטלקים מהאוסטרים במלחמת העולם הראשונה. לא ברור למה צריך להילחם בנוף כזה? מה רע? חסר להם הרים? יש מספיק פסגות לכולם!
ניפרדים מהמערות וממשיכים בשביל. צפוי היום יום קצר יחסית ולכן אנחנו בוחרים להוסיף אתגר.
סוף סוף נצדיק את הציוד שאנחנו סוחבים לויה פראטה על הגב. בפיצול לוקחים שמאלה במקום ימינה כמו כולם,
הליכה בירידה עד הנחל בתוך מדשאה ענקית ופריחה מדהימה עם שלל צבעים.
בולדרים ענקיים מונחים על הקרקע, קוביות ענק מרהיבות.
ההרים כאן כל כך תלולים שהצימחיה לא גדלה עליהם, ממש מדברי, ונוצרו עם השנים ערמות אדירות של שפוכת חצץ. ממש רסק אבנים, מאוד לא נוח ללכת על זה. האדמה רוויה במינרלים שצובעים חלק מההרים באדום וירוק.
הולכים לבד, אין נפש חיה מסביב, אחרי מעבר הנחל מתחילה עליה עד שנתקלים בהרי העמוד. מחסום. קיר אנכי של 100 מטרים ניצב לצידנו. זהו הגענו לחוויה האתגרית. שולפים ציוד הטיפוס ועושים מסלול ויה פראטה. Ferrata scala del minighel אוהד מוציא את הרחפן, אבל זה מסרב לעלות מעל גובה מסוים, נמוך בהרבה מכל הצוקים פה. אני מסתכלת על תלילות הטיפוס מלמטה בנקודת ההתחלה ומודיעה לאוהד שאם הוא רוצה תמונה זה עכשו, אין מצב שאני מוציאה אותה באויר. מלחיץ. מתחילה לטפס. איזה נוף מטורף. עם הטיפוס עוברת בי המחשבה של וואללה, גם לא כזה מפחיד.
פתאום כשאני תלויה בין שמים לארץ, אוהד מודיע לי לעצור, אני מרים שוב רחפן, שוב הוא טס אך לא לגובה.
קח ת'זמן, אני תלויה לי כאן בכיף שלי. על חתיכות ברזל שתקועות בסלע במצוק אימתני ותלול.
אוהד לא מוותר לרחפן. הוא מסתכל לו באדום של החיישן ומסביר לו שאין מצב שהוא סחב אותו כל הטרק והוא לא יספק את הסחורה. רגע לפני שנגמרת הבטריה הוא עושה זאת. מתרומם ומצלם אותי מטפסת.
ואני, יותר חוששת לחיי הרחפן מלאלו שלי, הוא כבר קפץ אל מותו בכמה מקומות בעולם.
בסוף הטיפוס לכולנו שלום.
איזו חוויה מטריפה. עכשו צריך לשלם על זה ביוקר.
מתחילים עליה קשה של 500 מטרים לגובה. סביבנו הרי הענק המהממים. הולכים על מגרסת החצץ הלא נוחה והרגליים כואבות. בסוף מגיעים לביקתה שלא ציפינו לה. כל כך גבוה שמתחיל גשם. אין ברירה, קפה, מרק ושוקו חם מתבקשים כאן. רק איטלקים מסביבנו. כולם עם גוף ספורטיבי ועם ציוד טיפוס. מרימים מבט לצוקים שלמעלה ולא מאמינים, הם אשכרה מטפסים שם. האיזור הזה הוא לונה פארק למטפסי הרים. אחרי מנוחה מתחילים בירידה לביקתת הלילה שלנו.
בקטנה עוד 3 קמ לביקתה. מה שלא היה צפוי זה התלילות שלה וכאב הקרסול שלי.
משהו בנעל כנראה לא מונח טוב.
שעה וחצי שלא קל לי בהם. האיטלקים חולפים עלינו במהירות בזק כאילו לא עלו הבוקר את העליה המטורפת הזו ועכשו יורדים אותה בדילוגים. מגיעים לבקתה הציבורית היחידה שלנו בטרק Dibona. מה זה אומר? שאיתנו בחדר עוד מיטות קומותיים, שירותים מחוץ לחדר. אבל גם כאן הכל מאוד מסודר, נקי והאוכל ממש טעים. למרות החשש עובר עלינו לילה שקט, הבקתה די ריקה ואטמי האוזניים מעולים.
סהכ 8 שעות הליכה. עלות הבקתה 130 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר וערב.
יום 5 מבקתת Angelo Dibona ל Averau
אחרי ארוחת בוקר פשוטה וטעימה יוצאים לדרך. ירידה די תלולה של כ400 מ' הפעם בתוך יער מחטני. לוקח לנו כחצי שעה ואז מתחילים לעלות הכל. פריחות חדשות שטרם ראינו מרחיבות את הלב ויפות לעיניים. עולים בתוך יער כ500 מטרים ומגיעים לבקתה במיקום מרהיב Cinque Torri
מתחת לבקתה פרוס משטח עשב ירוק ענקי, אירופה בעוצמתה. האתר הסמוך לבקתה, 5 המגדלים, הוא 5 צוקים ענקיים שהם מעין המכה של המטפסים. אנחנו נהנים להסתכל על כל המטפסים פה, זה ספורט יפהיפה. עושים טיול סביב המצוקים, יש פה מוזיאון מלחמה פתוח שמתאר מה ארע פה. ממשיכים לתחנת הרכבל והבקתה שלידו להפסקת בירה ועוגת פירות יער. אי אפשר שלא בנוף הזה.
מכאן ממשיכים עוד כ200 מטרים לגובה לבקתת הלילה שלנו Averau.
משאירים תיק ולוקחים שוב את ציוד הטיפוס. רבע שעה הליכה לגובה והנה עוד מסלול ויה פראטה מקסים. הפעם הוא פחות תלול אבל יותר קשה טכנית, בחלק מהמקומות חסרים לי כמה סנטימטרים בגוף והמאמץ למצוא נקודת אחיזה או דריכה לא פשוט. אני מגלה שהגמישות חזרה לרגליי ומוצאת את הדרך למעלה. הנוף והאתגר שווים הכל. חשבתי שסיימנו ואז אוהד מגלה לי שעולים לפיסגה. בקטנה, עוד 20 דקות טיפוס. טוב, אנחנו כבר כאן, לא נכבוש? בחור קנדי שאנחנו פוגשים מזהיר ללכת לפי הרוג'ומים.
מגיעים לפיסגה 2648 מ , בה יש צלב גדול ונוף מטורף. 360 מעלות של טבע עוצר נשימה. מצד אחד מרבדי ענק ירוקים, בצד אחר ההרים הענקיים. עכשו כל הדרך חזרה.
מיום קצר בגלל התוספות הפך ליום די ארוך של 7.5 שעות. החדר שלקחנו יקר ושווה. חדר עם מרפסת פרטית לנוף, נוח מאוד, אוכל מעולה. קנקן היין משפיע במהירות ואנחנו צוללים לשינה מצויינת. 250 יורו לזוג כולל ארוחת בוקר וערב. המים בברז לא לשתיה
יום 6 מ Averau ל Passo Staulanza
קמים לארוחת בוקר משובחת. תחילת הליכה 0830. גובה 2416 מ. צריך לבחור בין השביל עם או בלי הויה פראטה. בוחרים עם. זה מוסיף די הרבה זמן וקילומטרים לחלופה. ברגע הזה אני עוד לא מבינה את גודל המחיר...
מתחילים בטיפוס, לא פשוט על הבוקר ואחרי כל מה שהוגש בבקתה ולא אמרנו לא...
מגיעים תוך 20 דקות לבקתת Nuvelau הרחפן יוצא לפעולה. אוהד מבסוט עליו אש. ממש ממנחת המסוק של הבקתה מתחיל מסלול ויה פראטה, לא קשה ולא מפחיד, מהנה. בתום המסלול ההליכה נהיית לא נוחה, על סלעים מחוררים ומעצבנים. כעבור כרבע שעה מגיעים לעוד מקטע חביב של ויה פראטה.
שבת היום, פוגשים משפחות מקומיות, לא המונים. ההליכה כאן איטית ולא נוחה לרגליים, הנוף מסביב שווה. כעבור כ3 שעות מגיעים לבקתת אמצע, המון פריחה מטריפה מסביב, בירה, מילוי מים, מבט לעבר המוני האופנוענים ורוכבי האופניים ויאללה עלייה. הדרך עכשו הרבה יותר נוחה והקצב הליכה עולה משמעותית. הנוף מתחלף מבולדרים וצוקים לעמק ירוק ופורח.
שבת היום.
נראה שהגנן של הטבע עבר פה רגע לפנינו. הפרחים נראים מסודרים כמו בערוגות ובעציצים.
מטפסים לעבר הפס. הנוף ממנו, כצפוי, יפהיפה, ומעכשו כל הדרך ירידה. סהכ 900 מטר ירידה היום, לא מעט, הבירכיים מרגישות. הליכה ליד נחל זורם, כל הירוק מסביב, תענוג. היום נהיה ארוך, הרגליים כבר כואבות ועייפות. ההליכה הופכת על דרך עפר מאוד נוחה שמקלה עלינו, אפשר לדמיין את מסלולי הסקי כאן בחורף. מגיעים למנוחה בבקתת Citta di fiume שנמצאת סמוך לכביש. אני כבר מותשת ובונה על טרמפ במקום ללכת את המקטע האחרון. שממה. האיטלקים הולכים ברגל גם כשיש נגישות. שום רכב לא בסביבה.
אין ברירה.
ממשיכים עוד 3/4 שעה הליכה לבקתה שלנו. הליכה בתוואי לא קל בתוך היער. אני כבר ממש על קצה העייפות. הבקתה לא נראית באופק. אבל אחרי 9.5 שעות הליכה זה קורה, מגיעים לבקתת הלילה Staulanza, די מותשים.
הבקתה נפלאה, אוכל מעולה 220 יורו לזוג כולל בוקר וערב, שוב מיטות יחיד, כנראה הרבה דתיים...יש מי שתיה בברז בחדר.
יום 7 מבקתת Passo Staulanza ל Tissi
תחילת הליכה ב0830. שמים כחולים
קטע קצר של הליכה לצד הכביש ובסופו פונים ימינה, כעבור כמה דקות מגיעים לחוות גבינות. ברור שקונים, טעים וזול שלא להאמין ואפילו מצטלמים עם הגבן, בעל החווה. ניזכרים בגאורגיה...מכאן מתחיל טיפוס של כ400 מטרים עם פריחת מעין חרציות צהובות ויפות מסביב. יום ראשון היום, העליה לא קלה אבל אוטוסטראדה של אנשים מכל הגילאים.
אנחנו נפעמים מהעם הזה.
אצלנו מה שמצריך הליכה של יותר ממרחק סחיבת מנגל וצידנית...לרוב לא קורה.
מגיעים לבקתה שמונחת ממש על הפאס, מעבר הרים, בירה עם הגבינות שקנינו זה מתבקש כאן. מכאן אפשר רק לרדת. וווווואווו לפתע נגלה לנו אגם טורקיזי יפהיפה. Lago di coldai
אפילו קצת שלג נישאר מסביב שלא נקטר על מחסור בשלמות. זה בדיוק מסוג הדברים ששווה לטפס בשבילם מאות מטרים לגובה ועשרות קילומטרים לרוחק. אף כביש אין בסביבה. אם תרצו להנות מכל היופי הזה תצטרכו לקחת קו 11, במילים אחרות לצעוד במו רגליכם, עם הציוד על הגב. השמש החמה והצבעים המהפנטים לא מותירים ברירה, אלא לשחות.
וברור שלהרים רחפן. חובה.
בדל סיגריה או שארית לכלוך לא תמצאו כאן. גם לא פח אשפה. לכולם ברור שמה שמביאים לוקחים חזרה.
לקנא לקנא לקנא בתרבות האיטלקית. ואיזו דממה. אפילו באגם, תמיד במים יש צעקות שמחה, כלום, נאדה.
אחרי כשעה וחצי היפנוט מגווני האגם הקסום פנינו מועדות לעבר הבקתת לילה. כשעתיים ורבע של עליה, אחריה ירידה חזקה.
לפתע איייייייי כאב עז מפלח לי את קרסול שמאל. מתיישבת במקום. מנוחה והכאב חולף. בירידה מתגלה לנו אגם גדול נוסף שנמצא אי שם ממש למטה בעמק Lago di Alleghe
יוצא ממנו גם רכבל תלול במיוחד לאתר סקי.
מכאן עליה תלולה, משמאלנו מצוקי ענק ואפילו שאריות שלג אחרונות. מגיעים לפיצול אחרון להיום ועכשו בקטנה, עוד 30 דקות אחרונות בעלייה תלולה במיוחד.
למה? למה תמיד הבקתות ממוקמות בקצה הצוק מה שמצריך בסוף יום עלייה קשוחה לסיום?
1630 מגיעים לבקתה המיוחלת Tissi
ממוקמת וואו. בקתת דורמיטורי, 120 יורו לזוג כולל ארוחות. אם להתקלח חפצה נפשנו זה עולה עוד 5 יורו לאדם ל5 דקות. שווה כל יורו.
מניחים תיקים ועולים לעבר הצלב בפיסגה, ממנו מתגלה שוב האגם המהמם, רק עננות משבשת צילומים מרהיבים מהנייד ומהרחפן.
תקעו פה נדנדה מגניבה לנוף ולידה לב גדול לצילום יפה שמוציא לקוראים את העין.
מקלחת וארוחת ערב. אין וויפיי, מקולקל. בזמן ההמתנה הפתעה- אוהד משחק איתי דוקים. ברור שניצחתי 20:30.
יש מעט קליטה בפיסגה. אין מי שתיה בברז.
ארוחה טעימה מאוד, אפילו עם סלט ירקות. פאולה, מנהלת הבקתה מתיישבת לשיחה איתנו ואנחנו נהנים מחברתה.
סהכ 120 יורו לזוג+10 יורו ל5 דקות מקלחת חמה, חדרים משותפים עם מיטות קומותיים. אסור לשתות מי ברז. מנסים להזמין מונית מחר ל1630 שתיקח אותנו לAgordo ומשם אוטובוס לBelluno
ארוחת בוקר בסיסית ביותר, אין קליטה בבקתה.
יום 8 מבקתת Tissi ל Passo Duran
קמים עם גב תפוס.
מוקדם. 0430. איך לא עם מיטות צבאיות?
ארוחה בסיסית למול נוף משגע ולפנינו יום אחרון וארוך לטרק.
מתחילים לצעוד ב0730. ירידה תלולה. ברור, כל מה שעלינו בהתנשפות אתמול...
פתאום, מתחילה קליטה ומליון צפצופים בנייד של אוהד.
אתם בסדר? תשלחו אות חיים. אנחנו דואגים. לא ישנו כל הלילה!!!
לא מבינים מה קרה ומה הלחץ.
מסתבר שהיתה מפולת קרחון אתמול בהר המרמולדה, 10 קמ מאיתנו ויש הרוגים ונעדרים. לא שמענו מכלום, היינו בנתק מוחלט מקליטה.
אוהד עוצר להרגיע את כולם, אני מתקדמת בירידה וגאה בעצמי על הניווט העצמאי.
אל דאגה, הוא מצמצם עלי די מהר בהמשך.
כשעתיים עד שמגיעים בהליכה די נוחה ומהירה לבקתת Vazzoler שממוקמת באמצע היער מול מצוקים יפים. הבקתה נגישה עם ג'יפ ולכן יש פה מי שתיה בברז ואינטרנט. חלק מהמטיילים ישנים בה במקום בTissi. בעל הבקתה משתף שאחהצ סביב 4 צפוי גשם. לא נשמע אמין עם שמים כחולים כמו שיש כרגע, אבל זה הקטע בהרים גבוהים, בבת אחת משתנה מזג האויר.
אנחנו לא מתרגשים מהמידע, בכוונתנו להגיע עד 3 לנקודת הסיום. צוברים אנרגיה מהמנוחה וממשיכים בירידה חזקה ואחריה עליה בלתי נגמרת.ואז ארובות השמים נפתחו. שעתיים מוקדם יותר מהתחזית. גם ככה כבר לא קל, יום אחרון, כבר הרגליים סחבו קילומטראז מכובד, עלייה, מה גשם עכשו? ממשיכים בעליה, מנסים להעלות קצב, אבל גם הגשם מעלה. כל רגע חושבים שהנה, הגענו לפס, מכאן תתחיל ירידה, אבל לא, ממשיכים לעלות. בסוף מגיעים לבקתת Carestiato המיוחלת רטובים מאוד.
אין כמו מרק ירקות חם עם פרמזן וקפה כדי לחמם את הגוף והלב.
בבקתה אנחנו מזמינים מונית שתיקח אותנו לכפר Agordo (מחיר 60 יורו לזוג, כחצי שעה נסיעה ספיישל טלפון 390437788566) שעה של מנוחה ולא להאמין. כמו שהוא בא, ככה הולך. הגשם נעלם והשמש יצאה. נהדר. שלושת רבעי שעה אחרונה של הליכה קלה על דרך נוחה מביאה אותנו לנקודת הסיום שלנו בטרק. בקתת Passo Duran
בדרך לסיום המיוחל מלוות אותנו פרות מדנדנות במרעה, מריעות לנו בקול פעמונים, ספק שמחות על הגיענו לנקודת הסיום, או אולי על השמש שיצאה ועל הגשם שפסק ועכשו הן יכולות לנשנש עשב בנחת במרעה.
נהג המונית שלנו מגיע באיחור קל, מה שמאפשר לנו בול לעשות שיחרור ליום הארוך הזה. מרגישים לא נעים לעלות עם נעלי בוץ למונית המתוקתקת שלו אבל הוא בסדר עם זה. הנסיעה עוברת בנופים ירוקים למדי. באגורדו אנחנו עולים לאוטובוס (יש ב1615, 1715 ו1748 עלות 9 יורו לאדם. חשוב לבדוק ערב לפני בבקתה מתי אוטובוס אחרון ולא לפספס אותו) שמביא אותנו לעיירה המקסימה Belluno.
ישנים במלון נהדר Albergo cappello
מרחק 10 דקות הליכה מהרכבת, במרכז העיר 100 יורו לזוג עם ארוחת בוקר.
אין כמו מקלחת של סוף טרק. אךךךךך איזה כיף.
משוטטים בעיירה ומגיעים לארוחת סיום במסעדה מקומית עם אוכל מעולה ובעלת בית מהממת. האמת, הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיי, ואני לא אדם של פיצות.
מתלבטים אם להישאר עוד לילה בבלונו לנוח ומכאן לטיסה. בסוף מחליטים לקחת רכבת לונציה, 12 יורו לאדם, שעתיים, מוצאים מלון פשוט וקרוב לתחנת הרכבת של ונציה Albergo marin
נקי, מסודר ומאוד נחמדים. 125 יורו לזוג עם ארוחת בוקר.
סוף סוף הליכה ברחובות בלי תיקים. זו מנוחה. חם בחוץ ולח. משוטטים ברחובות ובתעלות, חביב. לא יותר. פעם שנייה שלנו בונציה, גם אז לא התרגשנו. הפוטנציאל אדיר. אבל הומה אדם, מלוכלך, הרבה סירות מנוע, חבל שלא חשמליות. נכנסים למוזיאון דה וינצי. מקסים. מומלץ. וממוזג...גלידה ויאללה לשנצ. בערב ארוחה שווה במיוחד לפי המלצת העובדת במלון. מסעדת Pontini.
אם מאכלי ים זה הז'אנר שלכם, הגעתם בול לאן שתרצה לשונכם. ליקקנו בהנאה את כל המנות, הגדולות, יש לומר.
עכשו אנחנו מוכנים לסיור לילה. לוקחים מונית סירה, 7.5 יורו לאדם לתחנת מרקו. לא פשוט זה היה. רק בסירה הרביעית שהגיעה הצלחנו לעלות. ממש מבעס לראות סירה מגיעה ושאין מקום. והעייפות מכל הטרק מורגשת בגוף. אבל ההמתנה השתלמה. בערב יותר יפה. ופחות חם. אולי כי לא רואים את הלכלוך. מהרגע שמתרחקים כמה תחנות הנוף משתנה. מבתים פשוטים כל המבנים הופכים לענקיים. הרבה נטושים. פיאצה מרקו ענקית, מוקפת בבנייני ציבור ענקיים ומרשימים, הופעות נגנים ושמחת רחוב. מסעדות מכל עבר. נהנים מהתרבות שעוטפת אותנו וחוזרים למלון ברגל בסימטאות העיר. מרבית הבתים, במפתיע, נטושים לגמרי. לוקח לנו פחות זמן להגיע למלון ברגל מאשר עם הסירה...צונחים לשינה מצויינת.
זהו, תם ונשלם הטיול המקסים שלנו באיטליה, עוד ירח דבש מוצלח מאחורינו.
איטליה, היית נפלאה אלינו בנופים, במאכלים, בניקיון, בנימוס, בסדר ובחייכנות והפשטות האנושית. גראציה
Comments