24.6
אתמול היינו ביום מעבר ונסיעות מזגוריה לצומרקה. נפרדנו מהמשפחה המאמצת המקסימה שלנו במלון lilia
באריסטי, ומאפרת סער מדריכת הטיולים, המשכנו לעיר הגדולה בסביבה יואנינה, גילינו שהאגם היפה לא מתאים לרחצה, קניות ויאללה לחבל הארץ Tzumerka. התמקמנו בדירה מקסימה בשם Rodami. בכפר Kalentzi הממוקם בחלקה הדרום מערבי של צומרקה.
היום אנחנו חצי יום מנוחה שהתחיל במסיבת יומולדת 8 לרותם עם פונדו שוקולד ופירות.
לוקחים את היום המתוק באיטיות. התארגנות ומנוחה.
חם פה מאוד. 35 מעלות, למרות הגובה של ההרים והעובדה שאנחנו בצפון יוון.
יש פה גל חום רציני כל השבוע, שלא נראה מתאים לאזור הזה, בטח כשרואים עוד שאריות שלג בפסגות. מתאימים את עצמנו ואת התוכניות להמשך.
אחה"צ עושים מסלול הליכה למפלי ומעיינות Klifki .
ההגעה אליהם היא ממש מהיציאה מהכפר בו אנחנו לנים. ירידה תלולה בדרך עפר מסודרת, שלא משאירה מקום לדימיון לעלייה בדרך חזרה. בחום הזה. אבל לא חושבים כזה קדימה, אלא על הכאן ועכשו. סביבנו מצוקים הרריים דרמטיים שצוללים ישירות למימי הנהר ARCHTOS היפהיפה והטורקיזי. הראש נע ונד בין הפסגות לנהר וקשה לבחור במה להביט.
כעבור כחצי שעה מגיעים למעיינות שהם הנביעת מקור לנהר. אנחנו נכנסים למעין מערה שמובילה ממש למעין. המים זורמים בתוך המערה. הם קרים. מאוד. 10 מעלות פה. וגם במערה קר, מחפשים מקום לשים את הרגליים מחוץ למים הקפואים.
בדרך החוצה מרגיש כאילו חזרנו למעיינות חמים, מרוב הבדלי הטמפרטורה. ממשיכים במעין מסלול מעגלי, עוברים טחנת קמח ומגיעים לנהר ולמפל הגבוה והיפה שנחבא בין מצוקי הענק.
המראה שלו מעין מזרקה ענקית הצידה ולמטה, עם הרבה שפריצים קרים לכל הכיוונים שנישפכים אל הנחל ובריכה טורקיזית.
הדרך למפל וממנו גם מקסימה
מגיעים לחוף שלצד הנהר Archtos
מתמקמים ונהנים.
מתרחצים, משתעשעים בשחייה נגד הזרם ואז הופכים את הנהר לפארק מים של הטבע. עולים במעלה הזרם מחוץ למים וברגע שניכנסים לנהר פשוט משחררים ונותנים לזרם החזק להציף ולסחוף אותנו. איזה כיף. רוצים שוב!
חוזרים על המגלשה שוב ושוב, ניזכרים במשהו דומה שהיה לנו בפארק מים בהולנד, רק עם תוספת של 10 מעלות חום בחוץ.
מעבירים פה עוד כשעה מהנה ועולים חזרה את העלייה.
הנוף מטפס אט אט למעלה, ההרים הירוקים המקיפים אותנו מסביב צוללים בדרמטיות לתוך הנהר, בצבע טורקיז כמובן. חצי שעה ואנחנו למעלה, ברכב.
25.6
עוד בוקר של התנהלות איטית.
נוסעים למערת הנטיפים Anemotrypa הדרך אליה עוברת בין הרים וגשרים יפים מעל נהרות שוצפים.
נסיעה עם הרבה עצירות בדרך לחילוץ עצמות והתפעלות מהנוף
וכשמה של המערה כן היא- מטריפה.
המדריך ממש חמוד ובעל ידע רב וכמה מילים בעברית. המערה בת 12 מיליון שנים וכמות הנטיפים בה עצומה. כרגע ניתן להיכנס ל350 מטרים מתוך 10 ק"מ. התאורה בה מעולה, ההסברים נהדרים וקריר.
בתוך המערה ניתן לראות גם אגמים קטנים שמזכירים מעט את פמוקלה בטורקיה.
לסיום משחק שש בש בטברנה.
מכאן ממשיכים למפל Katarraktis.
נסיעת טיפוס עם הרכב, עולים ועולים. לפתע שקד צועק הנה הם, המפלים. מרימים את הראש והזרם מטורף.
מתקרבים עוד ועוד עד החניה. מרחק הליכה די קצר למפלים. בחוץ חם והשפריצים למרחקים מעוצמת הזרם האדירה מצננים אותנו היטב.
רוח חזקה נוצרת כתוצאה מנפילת המים והנוף מסביב מטורף. הרים ועמקים, החלק האלפיני נטול הצמחייה בולט לכל עבר ומשכר עיניים.
רטובים וצוננים אנחנו ניפרדים מצמד המפלים היפה וממשיכים לטיול סוסים ליד גשר Plaka
מקבל את פנינו המדריך. הסבר קצר ויוצאים לטיול סוסים מחצית המשפחה.
הטיול עובר בחלקו צמוד לנהר, על הגשר ובחלקו בצימחיה סבוכה לאורך הנהר.
מצד ימין הנהר, מצד שמאל כל הרי צומרקה היפים ומעט השלג שנותר. הילדים הקטנים נהנים מאוד, הגדולים מעט פחות, ציפו לדהירות על הסוס בשטח הפיראי וקיבלו הליכה איטית ומדריך שהולך ליד הסוס. הובטח טיול של חצי שעה והיה רק 20 דקות, אבל מי סופר? הקיצר - נהננו אבל לא וואו. מתאים לילדים בגילאי 5-8 להנאה מלאה. אפשר גם לוותר...
שניצלים ותפו"א בתנור בדירה השווה שלנו, גלידה לקינוח ויאללה לילה טוב.
26.6
עוד יום בעצלתיים. לא רגילים לצאת ב12 מהבית. איכשהו הדרדרנו לזה.
נוסעים לכיוון Pramanta
פנינו מועדות למנזר התלוי Kipina
מרחק הליכה 5 דקות מהחניה ואנחנו במנזר חצוב בסלע, על צלע ההר משנת 1212. למעשה זוהי מערת נטיפים ישנה שבה בנו את המנזר, ממש על צלע ההר, כשממול הנוף של פסגות צומרקה היפות.
מתרעננים מהבירזייה של מי המעין, כמו כל הבירזיות שיש פה בשפע בכל מקום וגם בשום מקום. מי שתיה מעולים.
מהמנזר פנינו לכיוון מעיינות ומפל kuiassa
עוברים ליד גשר יפה והנהר תחתיו שוצף. ההליכה למעיינות בשביל מסודר, יש שם אפילו בית קפה. ממשיכים במדרגות אחרי בית הקפה, שביל מסודר לאורך הנהר. יחסית רואים פה מעט אנשים, שבת היום, בטוח שבימים שאינם ימי קורונה מפוצץ פה. מוצאים פינה יפה לעצמנו ומקפיאים את גופנו, כמעט עד מוות.
כפות הרגליים מאבדות תחושה די מהר.
הפסקת צהריים על גדת הנחל ולפתע אני שומעת קול נפילת אבנים. מכסה את ראשי באינסטנקטיביות עם היד ואז מרגישה מכה חזקה במרפק. כואב. מאוד. מאבדת את תחושת כף היד. מאיפה נפל עלי הדבר הזה אני תוהה? משפחה שהלכה בשביל מעלינו בטעות דירדרה אבנים שנפלו עלי. אני מבינה איזה מזל היה לי שהמכה החזקה מהאבן ביד ולא בראש. מתאוששת כעבור כמה דקות. ממשיכים למפל בסוף עם בריכה מאוד יפה וחוזרים לרכב ולדירה.
27.6
נוסעים שוב לכיוון הכפר הכי גדול בצומרקה Pramanta, טוב לא לצפות פה למשהו גרנדיוזי, זה במונחי צפון יוון. בקצה הכפר, מתחת למלון Orizonte נתקלים ממש על הכביש במחזה מדליק שקראנו לו המכבסה הקהילתית. כמה פשוט.
לקחו את מי הנהר הטהורים, הובילו בצינור למעין בור מאוד גדול. הזרם חזק ויוצר מערבולת. בקיצור, מחקה את מכונת הכביסה רק לבדים ענקיים. וככה בתי המלון פה בכפר מכבסים את כל השמיכות והשטיחים הגדולים, שלא נכנסים למכונות כביסה. את השטיחים הכבדים והנקיים תולים על מתלי הברזל מאחור, בשמש.
אחרי שעשיתי הדגמה למצלמה, בקטנה - על חולצה
לפתע קיבלנו דוגמא מהמקור. הגיעה כובסת מקומית אמיתית. הוציאה מתא המטען של הרכב ערימת שטיחים, שמה עליהם מעט אבקת כביסה, הכניסה לבור המים, עם מקל ייעודי טובלת פנימה, וזהו. המים מסתובבים בעוצמה מעצמם, אחרי 10 דקות השטיחים מצוחצחים, היא תולה אותם על מתקני ברזל ששמו פה לרשות הכלל. השמש החזקה מייבשת במהירות. אף אחד לא נוגע במה שלא שלו. כולם מכבדים את כולם.
כשחזרנו לפה אחהצ ראינו שהשטיחים שלה כבר לא נמצאים...התייבשו והמשימה הושלמה בהצלחה.
הם יותר קיבוצניקים פה מאיתנו, זה בטוח. מצאנו פה בכל מקום קהילתיות בהרבה תחומים, עזרה הדדית וכו'.
הכל בשקט ובצנעה. בלי וועדות ואסיפות חברים.
מכאן ממשיכים Refuge mellisorgoi פוגשים את אפי. מדריכת טיולים יווניה שהאכסניה פה בניהולה. היא מטפסת הרים, מדריכת טיולים ורפטינג. בקיצור אישה מדהימה עם ידע רב ולב רחב.
יצאנו מהאכסניה לטיפוס של שעה על ההר במטרה להגיע למפל הכי גבוה ביוון. תחילת ההליכה ביער ולאט לאט כל הנוף נפתח.
סביבנו הרים שהופכים קרחים, טיפונת שלוגיות שמספרות לנו שאם היינו באים לפני חודש היינו מרוויחים מלא שלג בתפאורה.
רשמתי לי לפעם הבאה.
המון פריחות יפהיפיות מכל הצבעים,
תחילה נראה ארצישראלי כמו בחודש מרץ ולאט לאט הופך אלפיני שמעלה זכרונות יפים וגעגוע לטרקים בגאורגיה ובאלפים. במהלך הטיפוס לגובה מרוויחים נקודות מבט לעבר המפל היפה.
כעבור כשעה מגיעים אליו. מפל Kefalovrysso במלוא הדרו. זהו המפל הגבוה ביותר בהרי הבלקן, 320 מטרים גובהו.
היה שווה כל צעד למעלה.
זרם עוצמתי, מים קפואים שמתאימים בול בפוני ביום חם כמו היום. מתקשה לבחור לאן להביט- למפל או להרים האלפיניים שממול. כראוי לי- בוחרת בגם וגם.
פיקניק, רחצה, צילומים, הנאה.
כעבור כשעה למעלה יורדים מדרך אחרת, כדי להנות מכל העולמות.
אחחחח איזה נוף, אני מושכת עוד קצת זמן להנות מכל היופי הזה
בשלב מסוים לוטם לוקחת את ההובלה וכעבור כשעה אנחנו חזרה בבקתה. מזמינים שתיה ועוגת תפוחים משובחת אצל אפי ויושבים איתה לשיחה ארוכה על החיים ועל האולימפוס.
כשהייתי פה לפני 20 שנה טיפסנו אותו, אחותי ואני וחברתי הטובה אילנית. אבל מה- רוח מטורפת למעלה לא איפשרה הגעה לפיסגה. 40 מטרים בערך הפרידו בינינו לבין ההגעה ליעד הפיסגה. מאז אני חיה עם התחושה של להשלים את המשימה. רק הפעם- עם כל המשפחה כולל בת ה5.
28.6
מתעוררת בבוקר למשמע צפצוף בווטסאפ עם בשורה קשה.
ומאותו הרגע הגוף מתפקד כרגיל אבל המון מחשבות מתרוצצות בראש. מצד אחד- איך אני מבלה פה ומטיילת עם כל המשפחה הגרעינית בזמן שבארץ אחרים מתמודדים עם קושי עצום והלם בלתי נתפס. נכון, החיים ממשיכים, אבל הבשורה לא עוזבת את מחשבותיי לרגע. מה שכן, בהחלט מתחדד אצלי עוד יותר מתמיד מה שאני כל כך דוגלת בו- חיים רק פעם אחת ולכן צריך לצבור כמה שיותר חוויות בהם.
צפוי לנו יום נסיעות ארוך היום. נוסעים לכפר קטן בצפון צומרקה בשם קלאריטס, נסיעה די ארוכה וכבר עשינו אותה אבל היום מועדות פנינו להליכה בין כפרים עד לכפר Syrrako.
אוהד שקד ורותם עושים את המסלול, תומר מפתיע ומצטרף לצוות הקפצות רכב. זמן ההליכה וזמן הנסיעה ברכב די דומים...המסלול רובו בירידה, בסופה נחל ואז עליה לכפר הסיום בו אנו ניפגשים. הכפר סגור ומסוגר, בקושי ראינו 3 אנשים.
מכאן ממשיכים לנסיעה בדרך אלפינית יפהיפיה המובילה לMparos Pas. זהו הכביש הסלול הגבוה ביותר ביוון. פנינו לכיוון הכפר Matsouki שכשמו כן הוא- נמצא על המצוקים.
הדרך עוברת במפלים וגשרים יפים. עם הטיפוס מעלה לכיוון Mparos פאס. מעבר ההרים גבוה, הכביש נהיה בזוויות מאתגרות לנהיגה הן בכלפי מעלה והן בסיבובים.
בתור זו שיושבת ליד הנהג מידי פעם אני חשה בפעימות לב חזקות והיד הימנית נשלחת אוטומטית לאחוז בידית שמעל הדלת. כאילו שזה יעזור לי במשהו. הנוף מרהיב. גובה 2000, העשב האלפיני הירוק והמוכר מכסה את ההרים האדירים שנישפכים בתלילות רבה לכיוון הנהר העצום והדי ריק בעונה זו. מעט שלוגיות שנותרו מהחורף ומספרות לנו שאילו היינו באים לכאן לפני חודש היה כאן מלא שלג.
כל כך חם השבוע כאן שקשה לדמיין פה שלג. רגע לפני הפאס פוגשים עדר עיזים ענק. לגמרי עז הרים, ומתמוגגים על קול דינדון הפעמונים.
בפאס עושים הפסקת צילומים והתענגות מהנוף.
בשניה שמתחילים לרדת הנוף מתחלף והכל הרים וגבעות ירוקות סטייל סקוטלנד, שלא זכינו לטרק בה במציאות, תודה לך קורונה...
עדר פרות פוטוגני מיישיר אלי מבט ולא מבין את פשר מעשיי כאן. מה את רוצה מאיתנו?
בהמשך הכביש מגיעים לכפר Katafito
ומעט אחרי מגיעים לפינת חמד לרחצה עם מפל מים קטן. כשעה וחצי בכביש ועדיין לא ראינו אף רכב בסביבה. נהנים מרחצה מרעננת במים צלולים ונעימים וממשיכים לכיוון הכפר מצובו.
השעה כבר מאוחרת והילדים רעבים. מוצאים טברנה אחת פתוחה לרפואה ונהנים מארוחה מקומית טעימה. אחריה מתוכננות עוד כשעתיים נסיעה חזרה לדירה. אבל הפתעה טובה, מסתבר שמפת הניווט היתה מוגדרת ללא כבישי אגרה. לחיצה קטנה מקצרת לשעה וקצת ואנו מופתעים לעלות על רצף גדול של מנהרות וגשרים, שמקל מאוד על נהיגת הלילה אליה גלשנו.
29.6
זה לא היה מתוכנן, אבל המלצה חמה של אפי מדריכת הטיולים והרצון העז של לוטם הביאו אותנו לעשות עוד רפטינג. לפי המקומיים הרפטינג על נהר ARCHTOS.
נחשב הכי שווה וסוער ביוון. בחורף הנהר ממש גבוה ומגיע לראפיד 5, עכשו בקיץ הוא רדוד, אבל הזרם מאוד חזק.
המפלונים שהסירה שלנו דוהרת עליהם ואף זה שבסוף המסלול בראפיד 3 נותנים לנו הרבה סיפוק והנאה. תחילת המסלול נראית שיגרתית עד מפל Klifki בו ביקרנו לפני כמה ימים. בחלק מהמפלים הסירה תופסת זווית הפוכה לזרם והאדרנלין בקרב הלבנתים עולה.
אחרי הפסקה ורחצה במפלים ממשיכים עם הזרם ונכנסים לחלק המעניין של השייט.
הסירה נעה בתוך קניון מדהים. מצוקים ענקיים מאבן גיר, צבע המים המיוחד שאנחנו לא שבעים ממנו לרגע, והרבה מפלונים שיוצאים ממש מתוך הסלע, כל שנותר זה לפתוח את הפה ולשתות מים טהורים מבטן הסלע.
המדריך מסביר לנו שבחורף המים עולים מעל 10 מטרים בגובה, וכדי להבין את המשמעות תראו איפה יש שאריות זבל על העצים- זה הסימן שהמים היו בגובה הזה.
וואו כמה מיוחד הנוף הדרמטי הזה הן בהפרשי הגבהים והן בצבעוניות שהטבע מערבב פה.
מגיעים לגשר הPlaka הידוע. הגשר המקורי קרס ולפני שנה שיחזרו אותו. מעט אחריו זוהי נקודת הסיום של השייט שלנו.
עם הרבה טעם של עוד- הרפטינג כאן בהחלט מומלץ.
30.6
היום היה יום מעברים. בהחלטה של רגע ואירגון כל המסביב החלטנו לצאת לעוד הפלגה ביאכטה. הפעם בלפקאדה. כן, זה אומר לחזור דרום מערבה כשעתיים אבל נראה שווה מאוד. אז השכרנו שוב יאכטה, הפעם לשבוע. ניפרדנו מדימוס בעל הדירה המקסים אצלו התארחנו 7 לילות בkalentzi
הנסיעה ללפקאדה עוברת בקלות. הדרך נחמדה. פנינו לAgios Nikitas