איך בכלל עלה לנו הרעיון לחתור עצמאית על סאפ וקיאק בים המלח?
לפני 3 שנים,
פעם,
כשהיתה מגיפה עולמית לא ידועה,
קורונה קראו לה,
המציאו מן הגדרה כזו של "אי ירוק" כדי לאפשר לעמישראל לנפוש בים המלח ואילת.
מימשנו מיד את הזכות הזוגית באותם ימים (שאני אפספס???) ובמשך 3 ימים נהננו מכמה מסלולים בסביבה, נחל ערוגות (המסלול הארוך עם המעיינות למעלה) , מערת קולונל עם ארובת המלח אליה יורדים בסנפלינג מטורף וגם טיול קיאקים מודרך עם עופר. הקיאקים נפלו על יום עם ים די סוער, חטפנו לא מעט שפריצים שהקשו על הצילום אבל הותירו בנו הרבה חשק לעוד, כי החוויה היתה נהדרת והנוף מטורף ומאוד מיוחד. מאז נותר בנו חלום לחזור לים המלח ולחתור.
קיאק, סאפ, לא חשוב, כל כלי שייט מתקבל בברכה.
כמה ימים אחרי שחזרנו מהחופשה הזוגית הזו החל הסגר השני בישראל, שהוביל אותנו לקבלת החלטה משפחתית מאוד משמעותית, שאז נשמעה לסובבנו הזויה ולא שפויה, ובעינינו כזוג ומשפחה של 6 נפשות, אחת ההחלטות הטובות בחיים.
מה הוחלט? לצאת למסע משפחתי מגבש מעבר לים. לקח קצת זמן להתארגן וההחלטה הזו הפכה למציאות, יש אפילו הרצאה על זה... ספויילר קטן - "מצב הרוח" הרצאה חדשה שלי עם סיפורים מרתקים ממסע משפחתי של 4 חודשים ביוון, חלקו על יאכטת מפרשים, בזמן קורונה וסגרים עולמיים, זוג+4 ילדים בגילאי 5 עד 13.
עם כל הכבוד ליוון כל החודשים הקסומים הללו, החלום לחזור לחתור בים המלח לא נגוז כלל, הוא רק נדחה מעט.
והנה הגיע השבוע היום חופש הזוגי שלנו.
שלפנו את החלום מהמגירה, ראינו בתחזית שהים יפה הבוקר, הים הוא די שקט. אז בעלי אמר: בואי נא ילדונת אלי לחסקה... או סאפ במילה מודרנית...
אז הנה כמה פרטים טכניים:
1. למי שלא מכיר אותי - אני מדריכת סאפ בכנרת וגם לבעלי יש ניסיון רב בכלי שייט ורישיון משיט.
למה אני כותבת זאת? כי אני לא ממליצה לעשות את מה שעשינו לכל אחד.
זה לא חתירה מודרכת!
ואין פה המלצה שלי לעשות זאת, רק שיתוף מהקסם שחווינו, שתהנו גם מהנופים ומהחוויה. אני מסירה אחריות אם תצאו לחתור בעצמכם בים המלח!
2. כדי לחתור בים המלח מומלץ לצאת בטיול מודרך. (אני לא מדריכה בים המלח, אל תבקשו, רק בכנרת, מים מתוקים זו הממלכה שלי). בכל מקרה יש להצטייד באישור צבא.
3. גם כשתקבלו אישור צבא לחתור בצפון ים המלח, זה לא אומר שתוכלו לחתור שם, למה? תכף תקראו.
(סרטון מסכם בסוף)
אז קמנו מוקדם, קיאק על הגג, סאפ מתנפח בתא המטען, חגורות הצלה מוסיקה טובה, הוויז מראה שעתיים ועשר דקות לחוף קליה. מגיעים בול ב8 לשעת פתיחת החוף, מתרגשים מאוד מהאתגר ומימושו, רגע לפני שפורקים ציוד מחליטים להציץ לראות את מבנה החוף ואיפה הכי כדאי להוריד את הציוד למים. כבר בכניסה עוצרת אותנו הקופאית, ומנמיכה לנו ציפיות. "נחמד שיש לכם אישור צבא, אבל אין לכם אישור מהחוף".
מי את שתחליטי עלינו? עובר לנו בראש, אבל נראה שאין טעם לויכוח. בודקים בחוף ליד שמפנה לחוף שליד... ושם מבינים ש...לא ניתן לצאת מהחופים בצפון ים המלח לחתירה עצמאית. איזו אכזבה, מה עכשו? חוזרים שעתיים צפונה בידיים ריקות?
נראה לכם?
אנחנו מצויידים בהרבה נחישות וחתירה למטרה. בקטנה עוד 50 דקות נהיגה דרומה לאיזו המלונות. אבל איפה חותרים כאן? החוף הציבורי, שבו יש מלתחות חיוניות ביותר לשטיפת הציוד מיד אחרי החתירה, הוא כמו אמבטיה, תחום בין סוללות. נוהגים מעט דרומה ומחליטים לפרוק ציוד בסתם חוף לא מוגדר, צפונית לחוף מלון הרודס. נכון, אין מים לשטיפה, אבל כמות פטריות המלח לנגד עינינו מרהיבה, לא נוותר על היופי הזה.
אין לנו מושג אם מותר או אסור לחתור כאן.
לא ראינו שילוט ולא אמרו לנו כלום.
מה שבטוח זה וואוווו.
צבע המים קאריבי, טורקיז חודר עמוק, פטריות המלח מרחוק נראות כמו חול לבן בוהק ורק כשמתקרבים רואים את גושי המלח המנצנצים. המים מאוד צלולים ונקיים. כל מטר חתירה עוצרים לצלם. לא משנה הזווית צילום הכל מרהיב. יש כזה שקט מסביב שכל מה שנשאר זה להנות מכל הטוב הזה. ומסביב, עוטף אותנו הצהוב המדברי שנותן עוד בוסט לכל היופי.
כעבור כשעה וחצי חתירה והרבה עמדות דיגמון נהייה ממש חם, כמה חם? בסוף כמעט כבר לא יכולתי לעמוד על הסאפ שהתחמם. בוערות לי כפות הרגליים.
ומה עשינו עם הציוד בסוף? העמסנו על הגג, נסענו דקה צפונה לחוף הציבורי ושם שטפנו הכל. יסודי.
תמיד כיף להגשים חלומות,
גם כשלוקח קצת זמן.
כל עוד הם נידחים בגלל הגשמת חלומות אחרים, זה מקובל.
זה בהחלט היה יום חלום.
עשינו חיים בים המוות
הנה סרטון מסכם, כדאי לצפות
אחרי כל היופי, האתגר והחוויה המדהימים, כיף גם לחזור הביתה, לקסם על ים כנרת, המתוקה, ולהבין כמה אני אוהבת את העבודה שלי, והנוחות של הכנרת מנצחת.
כותבת הבלוג הנה מדריכת סאפ בכנרת לחוויות משפחתיות, ימי גיבוש עם סאפ וטיולי סאפ 0548002324