מסע ים (תיכון) אל ים (כנרת)
שנת 2023 בסימן בר מצווה של תומר, בננו השני, בן 12.5.
משימת האביב נבחרה פה אחד (דמוקטטורה במיטבה) לקנה המידה של צוות "דרקולימני" - מסע ים (תיכון) אל ים (כנרת) - כ-85 ק"מ שרובם בשמורות הטבע אכזיב, מירון ועמוד.
צוות דרקולימני ע"ש טרק בן יומיים בהרי זגורייה בצפון יוון (כאן ניתן לקרוא עליו), מונה שלוש נפשות - אבא, תומר (12.5) ורותם (בן רבע ל10)
התכנון נראה קשוח משהו אבל שני הברנשים האלה כבר עברו עלייה או שתיים:
לפתיחת קבצי מפות המסלול באמצעות: google earth
יום 1 – שפך נחל כזיב ועד אבירים 24 ק"מ יום ב 6.3.2023
יום 2 – אבירים עד חרבת חממה 22 ק"מ יום ג 7.3.2023
יום 3 – חרבת חממה עד חניון העיקול 12 ק"מ יום ד 8.3.2023
הפסקה
יום 4 – חניון ה(פ)עיקול ועד שפך נחל צלמון 27 ק"מ יום ו 24.3.2023
צוות דרקולימני נתמך ע"י צוות לוגיסטי מובחר - כוח אמא (או בשמו הפחות אהוב - צוות קאקא):
צוות קומנדו רכוב שמגיע בערב לכל יעד "פונקט" בזמן עם כל הציוד (והאוכל) ובבוקר מגיח מהערפילים לאסוף ציוד ולחלק סנדוויצים ופירות של ארוחת הצהריים מחולק לשקיות לפי סוג הממרח/חריפותו/וכמות הזעתר המדויקת על הלאבנה. וכל שכרו הדל הוא נשיקה וחיבוק.
שורה תחתונה - הרבה קילומטרים אבל משקל קל על הגב.
חודש לפני:
- מכינים רשימת תיוג (צ'ק ליסט)
- מוודאים שאמא פנויה גם בבוקר וגם בערב
- מכינים את צוות דרקולימני מבחינה מנטלית
- סוגרים 3 ימי חופש
כמה ימים לפני:
- מוודאים מוטיבציה
- בודקים מזג אוויר
- מכינים תיקים הולכים
- מכינים ציוד נוסע
ולדרך.......
יום 1: ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
הרכב הועמס לילה לפני, מסדר תיקים בבוקר וב-07:30 יוצאים בנסיעה לכוון ים תיכון.
50 דקות מקיבוץ פרוד, הבית, ואנחנו בשפך נחל אכזיב.
הים קצת גועש אבל היום אנחנו עכברי יבשה והכוון מזרח. טקס קצר שכולל מילוי בקבוקון במי ים תיכון , משלמים נשיקה וחיבוק, תיקים על הגב ובשעה 09:00 מתחילים במסע.
עוברים מתחת לכביש 4 ומייד שרידי גשר הרכבת המנדטורית ואנדרטת יד לי"ד לזכר הרוגי הפלמ"ח.
שביל מצעים נוח בדופן הדרומית מוביל אותנו מזרחה לאורך הנחל וככל שמתאמצים להיצמד לתוואי הנחל היבש - ההליכה בתוך מטעי אבוקדו. קצת אספלט וקצת ריח לולים ואנחנו חוצים בזהירות את כביש 70, גולשים במעביר מים לתוך הנחל ומכאן מג'עג'עים על חלוקי הנחל במקביל לכביש הכניסה למושב עבדון ובהמשך הליכה מנהלתית על כביש האספלט המשובש לעין חרדלית.
מכאן למעשה מתחיל הסימון שבילים של ים אל ים - הסימון מתחיל לבן/ירוק/לבן אבל הנקודה הסגולה תלווה אותנו עד ים כנרת.
כמו מארב מתוכנן היטב, גזלן משועמם התמקם ממש בכניסה לשמורה ואחרי לחץ פיזי מתון מצד הצוות - עצירת גלידה.
מכאן זה כבר תחושה של טבע, אנחנו ממש לבד, חוצים את הנחל פעם ראשונה ושניה ושלישית בשווי משקל ונהנים מדרך מצעים נוחה. הכל מלבלב והריח המתוק של הקידה השעירה ממלא את האוויר.
חוצים את נחל אכזיב
עוברים מתחת למונפורט, מדי פעם תחנת קמח רעועה ואין אפילו יחמור ביישן אחד.
בעין טמיר עוצרים למנוחת צהריים.
הבריכות מזרזפות מים בטמפרטורה מתאימה לשמיים הכחולים - עולים על בגדי ים, מתחשלים בבריכות ונכנסים לנקבה המדהימה. המים לא גבוהים ואנחנו מצליחים להגיע לסוף או לפחות עד שהנקבה מסתיימת ברעש של נהר תת קרקעי.
עוד קצת בתוך נחל אכזיב והסימון לבן/שחור/לבן מעלה אותנו לכוון אבירים ולחניית הלילה.
צופים בשקיעה ממצד אבירים ובזמן שהצוות הלוגיסטי מאתר את מקומנו המדוייק - מוצאים פיסת קרקע נהדרת ללילה.
פותחים אוהל, מדליקים מדורה לתפארת (את בולי העץ הבאנו מהבית). במדורה תפוחי אדמה ועל הגזיה ריח נקניקיות ואורז דביק מעשי ידי הכנופיה.
השמיים כמתוכנן הופכים כהים ומתחיל גשם / טפטוף שלא נגמר. אוכלים בתוך הרכב החמים ואחרי שמבינים שהטפטוף לא יגמר - מתארגנים לשינה בתוך האוהל.
מזרונים עבים סופקו למי שעמוד השידרה שלו פעיל 51 שנים (מחר זה רשמי), כריות לכולם ושקי שינה למכביר לקור הצפוי של הלילה. בכל זאת 600 מ' מעל הים.
התנים מייללים לנו לילה טוב ובאופן מפתיע השינה עמוקה, חמימה ואם לא היה שעון מעורר - הצוות הלוגיסטי היה מוצא אותנו ישנים.
יום 2: איך יודעים שבא אביב
אורזים הכל לערימה גבוהה על מחצלת מעל העשבייה הרטובה - מחממים ואוכלים את שאריות ארוחות הלילה וכשאמא מגיעה - נכנסים לשלשות ונותנים הקשב!
מעמיסים ויוצאים לדרך בין השטחים החקלאיים של הכפר פסוטה.
השביל מתחיל לבן/אדום/לבן ומיד מתחלף לבן/ירוק/לבן - הנקודה הסגולה איתנו עד הסוף.
אחרי בריכת פסוטה חוצים את כביש הגישה לאבירים, עוברים מתחם פסולת לא ברור שטישטש את השביל אבל מייד אח"כ נכנסים לתוואי נחל זווית כשהעצים סוגרים מעלינו כמו חופה. ממשיכים על דרך 4על4 מערבית למושב אלקוש באזור מבודד שמולנו מגיחה מעלות-תרשיחא בצד השני של ערוץ נחל אכזיב.
הפסקה בעתיקות חרבת מורגות על אחד ממבני הקשת ששרדו. פוגשים מטיילים נוספים במסע ים אל עם - נותנים להם את השם המחייב - כח ואגנר.
הפריחה הצהובה וריח הקידה השעירה מלווים אותנו כל הדרך עד גשר אלקוש בכניסה לחורפיש.
ממש מתחת לגשר - זוהמה גועלית אבל ככל שמתרחקים מהכביש, כמות שקיות הבמבה (וקרובי משפחותיהם) הולכות ונעלמות עד שאין להם זכר אחרי כמה מאות מטרים.
המעיינות בנחל מזרזפים לתוך הנחל בפכפוך נעים שמספיק לפרות שרועות מסביב ועוד נהנות מצמחיה רכה.
כל מעיין (עין רטט, עין טבעת, עין זבול) הוא סיבה לעצירה ומדי פעם משטחי עשב שטוחים מתחת למטעי זייתים ושמיים כחולים - שילוב מנצח לעצירה והנאה מאחת מהמקומות הכי יפים שיש.
עוצרים בעין חותם.
גם כאן זוהמה שלא מתאימה לתפאורה הטבעית, בעיקר כי המעיין נגיש לרכבים.
עוד קצת מנחל אכזיב לפני פרידה ועוברים לנחל נריה (שזה גם שם הרחוב שאנחנו גרים בו) - הסימון לבן/אדום/לבן
אלונים וקטלבים מלווים אותנו עד חרבת חממה - נקודת הלילה בסביבות גובה 900 מ' מעל הים.
עד שהצוות הלוגיסטי מגיע - תרגילי שחרור לשרירים
פורקים את הציוד וגם היום מדורה.
היום יום שלישי ומסורת משפחתית של כמה שנים לא שוברים בגלל טיול שטח - מכינים המבורגר שטח. יאמי.
שועל חביב וסקרן צופה עלינו מקרוב בלי פחד - וכשנמאס לו, נעלם לתוך השיחים.
אמא נעלמת תוך החושך ואנחנו נשארים סביב המדורה, השמיים מלאים כוכבים ובסביבות 22:00 נגמר הכח ונכנסים לאוהל.
יום 3: ההר (המירון) הירוק תמיד
עוד לילה של שינה עמוקה וטובה.
צוות לוגיסטי מצ'פר אותנו בקורנפלקס לבוקר.
אורזים הכל לתוך הרכב ומתחילים טיפוס לפסגת המירון - צבע השביל לבן/שחור/לבן.
קצת קר הבוקר - והמירון מוסתר בעננות נמוכה.
היום הצבעים של סימון השביל משתנה כל עיקול ופיצול, אבל אנחנו על התוואי של שביל ישראל כתום/כחול/לבן.
די מהר מגיעים למצפה נריה שצופה על לבנון במרחק ובקעת דלתון למטה.
עוד קצת ואנחנו חולפים את הבסיס הצבאי בפסגה. שיא המסלול 1,181 מ' מעל הים.
המסלול הופך אדום לכחול ולירוק אבל המסביב ירוק ירוק.
מנוחה מתחת לעץ אגוז מלך סמוך לבית הב"ק וגם מתרגלים שאיבת מים מבור (רום) מים.
מכאן רק ירידה וירידה. השביל עובר לסירוגין בין טבע ושטחים חקלאיים עד תהום אבו סלום.
בודקים את העומק של הבור וממשיכים לעין זבד. מנוחה קצרה ומכאן ירידה תלולה לכסא אליהו וחרבת שמע.
זהו - חניון הפיתול (או העיקול) ממש מתחת למתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי
יום יחסית קצר, יש עוד יום הולדת לחגוג. משחררים שרירים עד הגעת הצוות הלוגיסטי.
נסיעה קצרה הביתה לפרוק ולסדר ציוד - היה כיף? כןןןןןןןן
ההמשך לכנרת - מתוכנן לעוד שבועיים
יום 4: לטיול יצאנו (וצב זקן מצאנו)
איפשרנו לטבע להתפתח עוד שבועיים וחזרנו להשלים את היום האחרון.
יום לפני ארזנו תיקים והזזנו את המחוג הקטן קדימה ובכך הפסדנו שעת יופי והרווחנו עוד אור בערב.
מגרד את הכנופיה מהמיטות, מעמיס את הרכב בזמן שהצוות הלוגיסטי מתקתק סנדוויצים/פירות וירקות ואחרי סיבוב מסדר בגינה - נסיעה קצרה לחניון הפיתול
יום יפיפה (בתחילת השבוע היה גשם ומחר צפוי גשם) צפוי לנו - שמיים כחולים ורוח קלילה עד זניחה.
תיקים על הגב, נשיקות לצוות הלוגיסטי ולטיול יצאנו.
נחל מירון מלבלב - האלות, קליל החורש, קידה שעירה, אלונים. כל כך יפה פה.
סימון השבילים כמעט עד סוף היום - שביל ישראל.
שביל צר ורווי סלעים מוביל אותנו למקטע גן עדן עלי אדמות - בין עין יקים ובריכות שכוי.
קצת לפני בריכות שכוי נפרדים מנחל מירון ומעתה המסלול צמוד נחל עמוד - כמעט עד הכנרת
סנדוויץ של בוקר במפלונים של בריות שכוי שמכין אותנו פיזית ונפשית למקטע המג'עג'ע משהו בהמשך.
שלט האזהרה שהמסלול למיטבי לכת מקבל מבט חפוז וצוות דרוקלימני שועט קדימה
השיחות העמוקות של הצוות מתחלקות בין דיון פורה לגבי מעבר שלבים באיזה משחק במחשב ויתר הדיון - באיפה אוכלים בסוף המסלול.
בין לבין גם שיחות מרתקות על מה רוצים לעשות בחיים ומה צריך לעשות בשביל להגשים מטרות.
מבני אבן עתיקים, תחנות קמח, גשרי אבן, תעלות מים, טרסות, שרידי בוסתנים - מעידים על חשיבות הנחל בהיבט האזורי בימים עברו.
מקבץ פריחה של דם המכבים מביא איתו כמה דקות של שתיקה.
קצת אחרי הפיצול לעין כובס מזור לרגליים - גם המגע עם כף הרגל הופך מטרשי לאדמה נעימה וסוף לתנודתיות של המעלה/מטה/מעלה/מטה.
אביב שמח לאלה המלבלבת
רותם מתחיל להסתרך מאחור שזה לא הגיוני בעליל. שואל מה? והוא עונה שהנעליים קטנות עליו וכואב לו בבוהן.
טלפון לצוות הלוגיסטי וקובעים פיטסטופ מהיר בגשר נחל עמוד/כביש 85.
השמש מתחילה לתת בראש ואנחנו מוציאים כובעים.
מטפסים לחניון לילה בתוך שדות אינסופיים של שדות חרדל, ממלאים את בקבוקי המים בברז במתקן של מקורות ותוך כדי נחמה בסנדוויץ וגזר מתחת לעץ אלון שופע - עינת עוצרת לידנו עם הנעליים החלופיות.
אנחת רווחה מרותם. נשיקות פרידה וממשיכים. מעבר תת קרקעי מתחת לכביש 85, וחוזרים למפגש של נחל עכברה הזורם ונחל עמוד.
מלא מלא חצב בן יקינטוני.
עוצרים לנוח בעין שבשבת שמזרזף וממשיכים עד הסיפון של המוביל הארצי.
את העמוד אנחנו עוברים בלי לעצור, דרדור של סלעים מסגיר עיזי בר מנשנשים שיח על המצוק.
עוברים מתחת לגשר של כביש הגישה לחוקוק/לבנים וזהו - מטעי הבננות של גינוסר. נפרדים מנחל עמוד.
החלטנו שחייבים לסיים במוזאון אדם בגליל/בית יגאל אלון ולא בשפך נחל עמוד - גם בגלל שהצד המשפחתי של אמא מקיבוץ גנוסר, גם כי סבתא ניצה היתה המנהלת של בית יגאל אלון וגם כי רצינו לטבול במים הקרים ולהוריד את הזיעה.
נכנסים לקיבוץ, עוברים לארנון ואיריס ליד הבית ועושים להם רעש בשעת השלאפטשטונדה, ולאורך גדת הכנרת מגיעים לבית יגאל אלון, עולים על המזח וממשיכים עד הקצה.
זהו 16:15- 27 ק"מ ליום אחד וסה"כ 85 ק"מ משפך נחל אכזיב ועד שפך נחל צלמון.
עינת, שקד ולוטם מגיעים לחגוג את הארוע - עושים טקס של איחוד מי ים תיכון (הבקבוקון שמילאנו בשפך נחל אכזיב) עם מי הכנרת - טובלים במים הקרירים ויאללה - מסעדת בשר כדרישה אולטימטיבית ללא אפשרות למשא ומתן.
וכאן המקום של האמא, כותבת הבלוג, להוסיף שזו לגמרי גאווה של אמא.
לא טרק פשוט, בטח לא מובן מאליו שילד בן פחות מ10 עושה אותו, די בקלילות.
שמחתי להיות הצוות הלוגיסטי, שגמע למעשה פי 4 קילומטרים, אבל לא מתלוננת.
כל הכבוד לאבא שעמד באתגר ואיתגר. א ל ו פ י ם!
המשך יבוא.......
חג חירות שמח
חופש פסח התחיל ואיתו כולנו יוצאים לטבע המרהיב לטייל.
מי שמחפש פעילויות מים בצפון, אני כאן להזכיר שאני מדריכה חוויות ייחודיות עם גלשני סאפ בכנרת ובירדן:
טיולי סאפ למפלים נסתרים בכנרת וחדרי בריחה עם גלשני סאפ.
אין צורך בניסיון קודם וגם לא בציוד.
חוויה מגבשת ומהנה למשפחה, לחברים ולצוות בעבודה 0548002324
הנה מגוון המוצרים: https://www.einatkaplanlevnat.com/products
וכן - יש גם פעילות לשנת מצוות, כאן הפרטים: https://beshvil.ravpage.co.il/success/?ref=ein