פנינו לצפון, חבל זגוריה, לכפר בשם Aristi.
שמחים על שהגענו אחה"צ ומסתובבים בכפר לחפש דירה לכמה לילות. הרכב שלנו עמוס בקניות לשבוע מהסופר בעיר הגדולה יואנינה, כל שנותר הוא להתמקם. יש לנו שיטה קבועה בה אנחנו פועלים בכל המקומות החדשים כשאנחנו מגיעים- מחפשים שלט עם מספר טלפון של appartment ודופקים על הדלת לראות אם הדירה שווה ואם יש מקום. לא מזמינים כלום מראש. ככה אין הפתעות או אכזבות.
בחודש וחצי האלו ביוון זה עבד לנו לא רע.
עד אריסטי...
אנחנו לא מוצאים שום שלט על דירות, הכל מלונות קטנים. נכנסים למלון אחד, פאר היצירה, ברור לי שכאן לא נישן, אפילו לא מעיזה לשאול מחיר. הבחור בלובי מנדב מידע על המחיר, למרות שלא ביקשתי, אני מנסה לכסות את פי הפעור. הוא מאוד אדיב, מבין שלא נישן בבית המלון שלו, מנסה לעזור לנו למצוא דירה ומשתף אותי בחדשות מרעישות: מחרתיים מתחתן פה אחד מעשירי יוון, חבר של הנשיא. לצורך זה הוא סגר את כל חדרי המלון בכל כפרי זגוריה. ואם זה לא מספיק- יש פה חג יווני בסופ"ש הקרוב. במילים אחרות- הלך עליכם. ועוד 6 אנשים.
אני רק מניח את זה פה. ותהנו מהגשם בחוץ...
המחשבות על השעה שמתחילה להיות מאוחרת, יחד עם כל הפירות, הירקות, החלב והבשר שרק קנינו ברכב לשבוע הקרוב והילדים שכבר מותשים מהיום הארוך, לא מיטיבות עימי מחד, אך גורמות לי להתפקס היטב על מציאת פיתרון ומהר. הבחור הנחמד לא מצליח לעזור ואנחנו נכנסים למלון אחר. ZISSIS. מקבלת את פנינו אישה נחמדה, שמצטערת שאין דירות לרשותנו, יחד עם גיסתה הן מתקשרות לכמה קולגות, כולם מלאים ואין דירות עם מטבח. היא מציעה לנו חדר גדול במלון שלה, אבל יש לה רק לשני לילות, החל ממחר. בסוף, כשהיאוש ממש כבר לא נוח, מגיעים למלון ביתי נוסף. Lilia hotel. יש להם חדר רק להלילה שיכול, בקושי, לאכלס את כולנו בתוכו. הם רואים את המצב אליו נקלענו עם כל ערימות האוכל ובטוב ליבם מציעים לנו את המקרר שלהם לאיחסון המוצרים ואת המטבח הביתי לבישולים. מתי שתרצו, אנחנו מעכשו משפחה! מלבד אלכסנדרה בת ה15 אף אחד לא דובר אנגלית, אז התקשורת לא פשוטה, אבל מהרגע שהם ראו את לוטם והתאהבו בה, לא היו מחסומים. באמת שנהיינו משפחה.
נשפכנו לשינה עמוקה.
18.6
יוצאים לטיול ראשון בסביבה. המסלול Ice age מתחיל 5 דקות נסיעה מתחת לאריסטי, אחרי גשר Voidomatis המרהיב. ברגע זה פיתחנו שיטה חדשה למסלולים קוויים. אלה שצריך 2 רכבים בשבילם, אבל אין לנו.
שיטת המלקחיים. איך זה עובד?
אוהד מוריד אותי, שקד ולוטם בנקודת ההתחלה ואנחנו הולכים לאורך הנהר Voidomatis river
במורד הזרם. אוהד, תומר ורותם נוסעים לנקודת הסיום בגשר Klidonia, היכן שגם הרפטינג מסיימים והם הולכים במעלה הזרם. ניפגשים באמצע, מעבירים מפתחות ואז בנקודת הסיום שלנו יש רכב. בלי הקפצות.
ההליכה לאורך הנחל מרהיבה. עצי אלון והרבה עלים שנשרו על הרצפה. קול הזרימה, ציוץ הציפורים וקורי עכביש שמסמלים שלא עברו פה עדיין הבוקר. כבר בהתחלה פוגשות עינינו את הצבע המטורף של המים.
נשבעת שלא נגעתי עם מברשת צבע.
שקד מתפעל מצבעי הירוק-כחול המזוקקים והמצלמה עוברת לאוטומט. כל שביל ירידה למים אנחנו מנצלים להתקרב לזרימה, אך לא ניכנסים - קור אימים. מי שלגים.
באמצע הטיול מטפסים לכנסייה, שיש פה כאלו בכל חור ביוון, מאוד מקפידים על זה היוונים. מופתעים לשמע קול אנושי. בטוחים שזה החצי השני שלנו. אבל לא. זוג ישראלים אחר.
ממשיכים עם הנחל, מסלול קליל ונוח ובשליש האחרון פוגשים את החבר'ה. מחליפים חוויות, צ'אפחות אוהבות בין אחים, מפתחות לרכב ומתקדמים.
מגלים שבעצם חלקנו כן בדקו על אמת את טמפרטורת המים מקרוב.
תחרות השטת עלים יבשים. פוגשים ביער מגוון גדול של פרפרים, פרחים ועלים בגודל עצום.
הסיום בגשר Kleidonia המקסים. כאן גם נקודת הסיום של מי שעושה רפטינג.
פוגשים שם עוד כמה ישראלים, מציעים להם טרמפ, אך הם מחליטים לחזור רגלית.
נוסעים לאסוף את החצי השני של המשפחה ולהתפעל מיופיו של הנהר בגשר הגדול.
מכאן נוסעים לכיוון הכפר Monodendri. הכבישים עקלקלים, בצידי הדרך עדיין מעט שלג, פרות ועיזים חוצות את הכביש בעצלתיים ומעיפות אלינו מבט שואל של:מה עכשו אתם מפריעים פה עם הרכב שלכם? קול דינדון הפעמונים מרטיט את ליבו של האיש שלי והוא מקפיד לצלם את הדוגמניות בכל עת.
מגיעים ל Stone forest כשמו כן הוא. יער של סלעי ציפחה. תדמיינו עמודי סלעים גדולים שנראים כמו שכבות של פנקייק. וברקע- ההרים העצומים ומעט שלג שנותר בפסגות.
הילדים מבסוטים מהפארק ומשתעשעים בלעלות, לרדת ולקפוץ לרוחק.
והאמא לא נישארת חייבת. בודקת כל חוויה איתם. הרי המטרה העיקרית בטיול הזה היתה חוויות והנאות משפחתיות משותפות. הם מצטרפים אלינו ואנחנו אליהם.
ממשיכים לתצפית Oxia לא הרחק מכאן. אומנם רק 100 מטר הליכה אבל לא לבעלי פחד גבהים. מכאן ניתן לראות היטב את קניון Vikos , לא כזה של קניות, אלא כזה של הטבע. מצוקים אדירים מעל 1000 מטרים שצוללים בתלילות עד הנהר. מעין מלא עמודים כמו בנחל עמוד, אבל הרבה יותר בכמות, בגודל ובירוק. בקצה התצפית הולכים ממש על המצוק, תחושה של יופי ופחד שלובות זו בזו. קשה לתפוס במצלמת טלפון את כל העוצמה והעומק.
19.6
ארוחת בוקר מעולה במלון Zissis ואז אני מגלה שהגיסה שניסתה לעזור לי למצוא דירה כשרק הגענו לפה היא לא אחרת מאפרת סער, מדריכת טיולים ישראלית מקסימה, שנשואה ליווני שהמלון שייך למשפחתו. היא לא חשבה שאני ישראלית ביום הקשה ועכשיו פתאום שמעה אותנו מדברים עברית...ברגע נפתח עולם שלם של שיחות טיולים וסתם על החיים ומאז החברות היא כבר היסטוריה.
היום הוא יום הגשרים.
נוסעים לכיוון הכפר Kipi והיום מתוכננות לנו הרבה תצפיות והליכות על גשרי אבן עתיקים. הם עוברים מעל הוידומטיס, רק שבאזור הזה המים שלו לא כל כך נראים.
הגשר הראשון שלנו הוא Kokkoros אשר מרשים אותנו בגובהו וביופיו. בעוד שהרחפן שלנו מחליט להתאבד דווקא כאן, אנו פוגשים כמה ישראלים על הגשר. מודים שאין בנחל מים בחלק זה ועושים נתיחה לגופת הרחפן. בבדיקה מקיפה מתגלה שרק נזק קל יחסית. אפשר לבצע החייאה!
ממשיכים לגשר Plkiada שבנוי מ3 קשתות. מופתעים לשמוע זרימה. רצים לבדוק ו...שיחקנו אותה. נביעה חביבה, צבעים יפהיפיים למים וטמפרטורה קרה מאוד אך לא קפואה. לא תיכננו זאת, הפתעה נהדרת.
ניכנסים לרחצה, כולל קפיצות מגובה הסלעים.
ממשיכים לעוד כמה גשרים, חלקם עם מעט מים ורובם יבשים.
מכאן ממשיכים למדרגות Vardeto.
זהו הכפר הגבוה ביותר בזגוריה ובעבר ניתן היה להגיע אליו רק מהמדרגות הללו. מעל 1200 מדרגות!
אבל מי סופר?
עושים שוב את שיטת המלקחיים. אוהד והבנים עולים, הבנות נוסעות לסיום ומשם את הירידה במדרגות. ניפגשים בשליש העליון ואנחנו משנות תוכנית ועולות עם הבנים. הדרך מלאה בפריחות ופרפרים יפהיפיים וצבעוניים.
מומלץ מוקדם בבוקר או אחה"צ, כשלא חם מידי, ההליכה חשופה לשמש.
אין כמו תחרות להעלאת מוטיבציה
ממשיכים לתצפית Beloi
עוד נקודה מרהיבה להביט לקניון ויקוס. מרבית הרכבים חונים בכניסה כי נראה שרכב פרטי לא יכול להמשיך. לשמחתנו מישהו שפגש ואמר שאפשר,ואנחנו אחרי יום ארוך שמחים לחסוך הליכה מנהלתית מיותרת על דרך עפר. מכאן יש כ20 דקות הליכה לתצפית מרהיבה.
המון פריחות משגעות שמזכירות לנו את הטור מון בלאן.
חוזרים מותשים ומרוצים לדירה ואני הולכת לבשל במלון שאימץ אותנו למשפחה, גם ביומיים הללו בהם אנחנו לא ישנים אצלם כי הם מלאים. כלומר, ישנו במלון Zissis המעולה ובישלנו במלון ליליה.
הסבתא במלון ליליה מגייסת את כל בני המשפחה לקטיף דובדבנים והכנת ממתקים מהם.
20.6
יום אחרון ללימודים לכיתה של שקד ונתבקשנו להכין מצגת קטנה על הטיול. עולים לזום לשתף בחוויות. אוהד מתארגן ליום טיול לבד. אני מסיעה אותו לנקודת ההתחלה במונודנדרי, משם הוא ילך כ5 שעות לכפר ויקוס.
אנחנו נהנים מארוחת בוקר מפנקת במלון זיסיס. מומלץ מאוד.
בצהריים חוברים לאוהד למעיינות מהם מתחיל נהר ויודומטיס. ירידה די תלולה מהכפר Vikos למעיינות. בשלב מסוים הילדים מתקדמים עצמאית ואני נישארת לעזור לתומר עם משהו מאחור. אנחנו מגיעים למעיינות, פוגשים את אוהד, אבל...חסרים 3 ילדים.
חשבנו שהם התקדמו וניפגש במעיינות. הרי מזמן פה מרגישים שהעצמאות חוגגת.
לא ממש. מסתבר שהם פנו בפיצול לכנסייה במקום להמשיך ישר...תומר יוצא לחפש אותם ומצליח למצוא את האבדה. הם נמצאים במצב טוב, מעט מבוהלים ואדמדמים בלחיים. חם.
יורדים למעיינות, שותים ישירות מנקודת הנביעה,
המים קפואים ונקיים. מעדן. בנקודה הזו בעצם מתחיל נהר הוידומטיס. גם מקלחת קרה מומלצת.
מתחילים לחזור לכיוון הכפר ויקוס. בדרך ישנו פיצול ימינה לכנסייה.
לוטם פיתחה אהבה מיוחדת לכנסיות. הזהב והקישוטים המצועצעים מלהיבים אותה מאוד. כשהיא עייפה במסלול בטבע יש לנו שיטה להניע אותה: לוטם, יש שם כנסייה בקצה...
היא מיד מעלה הילוך. ומשקיעה. ניכנסת לכולן, מתפעלת ומחלקת ציונים. הכנסייה מתברר ממוקמת בלוקיישן שווה. ממש לידה הנהר.
והצבעים.
אחחחח איזו טרקזת מרוכזת!
נשבעת שלא צבעתי במברשת.
זה לא נתפס הצבע הזה.
וככה זה נראה בסרט
מתקשים להיפרד מהיופי הזה, אבל מתחיל להיות מאוחר ויש עוד איזה 600 מטר עלייה לפנינו. 40 דקות ואנחנו למעלה ברכב. צלחנו את העלייה בקניון האדיר והמצוקי הזה.
כשלוטם מסיימת את כל העלייה הלא פשוטה הזו-הבנים מקבלים אותה בקול תרועה והנפה
ושוב אני משתלטת על מטבח הסבתא המארחת שלנו להכנת ארוחת ערב. מציעה לה להצטרף והיא תמיד מסרבת בנימוס. אבל לדחוף לילדים קילוגרמים של דובדבנים כל בוקר...זה בכיף שלה. הערב עליתי דרגה, היא הסכימה לתת לי לשטוף כלים. גם את שלה.
21.6
הבוקר נסענו לכפר Papigko. אוהד, תומר ורותם יוצאים לטרק של יומיים לאגם הדרקון. הם מתרגשים מאוד לקראתו, כולל הלינה בבקתה. ואני מתרגשת לראות אותם מתרגשים. פוסט נפרד בבלוג יצא על הטרק עצמו.
הדרך לפפיגו תלולה ומפותלת. מאוד. ומתחת- אה כן, המצוקים לנהר.
ישנתי בפפיגו לפני 20 שנה והתרגשות אחזה בי. אני זוכרת היטב את הכביש המפותל העולה לכפר, את הבית בו ישנו ואת הטלפון הציבורי בו דיברנו עם הארץ בזמן שנפלו מגדלי התאומים.
טלפון ציבורי! כמה שאני עתיקה...
ניכנסים לכפר והזמן כאילו עצר מלכת.
הטלפון הציבורי עדיין באותו המקום.
את המלון התקשיתי למצוא, למרות שאני זוכרת ממש את מיקומו, אבל הכפר גדל.
פונים למיקרו פפיגו ושם כולנו מתחילים את העלייה להר, לכיוון בקתת אסטרקה.
פוגשים גם את החמורים שמעלים אוכל וציוד לבקתה.
כעבור כשעה לוטם, שקד ואני ניפרדים מהחבורה וחוזרים לכפר.
שאר הבנים ממשיכים לבקתה בגובה 2000 מטרים וגם לאגם הדרקון שאחריה. מדגדג לי מאוד לעלות איתם, חולת אגמים ושלג שכמותי, אבל מישהו צריך לחזור עם לוטם, ואני כבר עשיתי את הטרק הזה. מפרגנת בכיף ונהנית משיחות מצחיקות עם הילדים בירידה, עכשיו קל לנשום. כעבור כשעה מגיעים לכפר, כל בתיו בנויים אבן והגגות מציפחה מקומית. מראה מאוד מאוד ייחודי לכפרי זגוריה היפים. ברקע עדיין מעט שלוגיות שמגבירות את הדימיון שלי לכמה יפה פה בחורף כשהכל מושלג מסביב. בדרך פוגשים סנאי קטן וחמוד שמדגמן לנו חציית כביש איטית במיוחד.
מהכפר מיקרו פפיגו נסיעה קצרצרה לבריכות Rogovo.
קצת מזכיר את גבי פרס, רק שכאן הסלעים מציפחה. המים קרים, אבל לא קפואים כמו בוידומטיס, הצבע מגרה לשחות, אז שוחים. מאוד יפה גם לטייל על הסלעים עד סוף המסלול. מקפצים בין סילעי הציפחה עד המפל בסוף. חוזרים לעוד רחצה ובעיקר- נהנים מכל המים והצבעים היפים פה.
חוזרים למלון לגלידה ומנוחה
22.6
נוסעים לפגוש את הבנים בסיום הטרק.
אני מתרגשת מאוד לראותם.
הם עשו זאת ובענק.
בלי לשים לב דילגו 1500 מטרים לגובה במצטבר ביום אחד. רותם בן 8 שבדיוק חוגג יומולדת ותומר בן 10.
ואבא תותח שסוחב אותם לאתגרים הללו.
רותם התקבל במחיאות כפיים סוערות כשהוא נכנס לבקתה ע"י כל הנוכחים בה. בהחלט עשו לו כבוד שמגיע לו. אני מתרגשת מאוד לפגוש אותם, מצלמת גם בוידאו את הארוע.
משתפים חוויות, שמחים על האיחוד המשפחתי ונוסעים יחד שוב לבריכות רוגובו. שוב נהנים מקסם המקום ובודקים כל אגם, מפל, נחל, פרפר...
שקד מוצא סלמנדרה יפה, שלא זזה ממקומה, כנראה בהריון ונחש.
מעט מטיילים פה, רובם ישראלים. לפתע פוגשים את גל גלילי, המדריך שלנו מלפלנד, שהגיע לפה עם קבוצת מטיילים. חיבוקים צילומים ומנוחה חזרה במלון.
בערב יוצאים לבית קפה בפפיגו, רק ההורים. נהנים מטיול בכפר הציורי לפני שקיעה ומקנחים במשקה שוקולטה סמיך.
קליניכטה (לילה טוב)
מחר עוברים מיקום- לצומרקה