מגיעים לזקינטוס האי והעיר עם מעבורת מקיליני, כולל הרכב. עולים מעט צפונה לחוף העיירה Tsilivi .
מחפשים דירה על הים, אם אפשר ממש על הים, עם מטבח. זה כל מה שחפצה נפשנו. אההה וחוף חולי.
הרבה מקומות עדיין סגורים.
קורונה וזה...
אחרי כשעה פוגשים מישהי שאינה דוברת אנגלית והיא המנקה של המתחם, שנראה סגור עדיין, לקראת פתיחה, אבל המקום נראה כל כך שווה שאנחנו מצליחים לשכנע אותה להראות לנו דירה ל-6. הבריכה במתחם, הנוף לים והאין מרחק מהים עושים לנו את זה מאוד, מצאנו בדיוק את שחיפשנו Corali beach. הצלחנו לקבל מהמנקה את הטלפון של בעל המקום, ביוונית לא מדוברת, בטלפון 306972304893 והוא, שנשמע מופתע ומתרגש שיש אורחים מעדכן שתוך חצי שעה הוא יגיע ושלא נברח. הוא לא מבין שאין לנו שום תוכניות לברוח, להיפך, באנו להשתקע בגן העדן שלך.
מתמקמים ויאללה רק לבחור מה רוצים- ים, בריכה פרטית שממשיכה בשלמות את קו הים, בריכה גדולה של מלון ליד שפתוחה לכולם. יש הכל. עושים קניות אוכל לימים הקרובים ומנוחה.
למחרת עוד יום מנוחה. הילדים בבריכה, אנחנו בים. כולם מרגישים חופשיים ועצמאיים לעשות כרצונם. משלבים גם ריצה על החוף ובודקים אפשרות לשכור סירת מנוע ולשוט למערות הכחולות ולסירה הטרופה. 150 יורו+דלק לחצי יום. אם מזמינים בסוכנות עם עוד כל תיירי האי זה 25 יורו לאדם. מחליטים לא להחליט כרגע.
14.6
נוסעים צפונה לאורך החוף המרהיב, מלא מפרצים וצבעים שלא ידעתי שקיימים כאלה למים. עוצרים לרחצה בחוף לא מסודר ושנירקול במערות כחולות, לא האתר הידוע, עוד לפניו, מדרום, קצת לפני אגיוס ניקולאס. מלא מערות שהטבע חצב וכל האי הזה נראה כמו ראש הנקרה אחד גדול. בזמן שהבנים משנרקלים אני מלמדת את לוטם משחק "מיליון אבנים" שזה בסגנון 5 אבנים, המשחק של פעם ולאט לאט היא משתפרת בתפיסת האבנים. אח"כ אני יוצאת לשנירקול במערות. כל כך מהפנט המראה, הצבעים.
ממשיכים עם הרכב צפונה לאתר המערות הכחולות הידוע, האמיתי.
מגלים שניתן לקחת פה הפלגה ישר למערות, זה ממש כאן. 30 יורו לכולנו. רק תיקחו, מבט של מתחננת בעיניה של המוכרת כרטיסים. לפי כמות הסירות הריקות אנו מבינים ששפר עלינו מזל קורונה, בשנים נורמליות היה פה צפוף ויקר בהרבה. יוצאים לשייט. העיניים מתקשות להחליט לאיזה כיוון יותר כדאי להביט.
צפונה לעבר הצוקים הלבנים שיוצרים שלל קשתות מרהיבות ויאכטות, לקנא, שעוגנות בסמוך
או דרומה לעבר המערות הכחולות.
תחילה נכנסים עם הסירה ממש בתוך הקשתות שהמערות יצרו. לרגע ניראה שיש פה מלא פילים של ראש הנקרה. המון מערות ומחילות שהטבע חצב באבן הגיר.
בהמשך אנחנו ניכנסים עם סירת המנוע ממש לתוך המערות הכחולות וגם משנרקלים שם.
מוצאים המון חורים כחולים ונהנים גם לצלול מתחת לריצפת הזכוכית של הסירה.
לקינוח הבנים, גדולים כקטנים, קופצים מהמקפצות הגבוהות הישר למים הכחולים והעמוקים.
שיכרון מעמקים. וחושים.
ממשיכים לאתר הספינה הטרופה בצפון מערב האי. רוח מאוד חזקה, התנאים לא מאפשרים היום שייט, זאת אומרת שנוכל רק להשקיף על הספינה והחוף ממרומי הצוק, אין ירידה עד לחוף מלמעלה. הגישה רק מהים. אנחנו מחכים בתור לראות את הפלא על מרפסת קטנה ותלויה באוויר. מאוד קטנה.
מאכזב, לא לזה באנו, מתעקשים שחייב להיות מקום תצפית טוב יותר. שואלים ומקבלים תשובות. הולכים במסלול רגלי דרומה ולמטה ואז מגלים את היופי במלואו. החול הלבן, המים בצבעים שרק התמונה תסביר, הספינה הטרופה, מצוקי אבן הגיר האדירים. הכל מהמם ומעורבב עם פחד שאיזה ילד לא יעוף למטה, או הרחפן, כי זה one way ticket
למרות הרוח החזקה והפלופלורים המאותגרים של הרחפן, אוהד לא מוותר, חייב להעלותו השמיימה. והרחפן- מקשיב לו, עולה ועולה, השאלה הגדולה-האם ירד, יצליח לחזור אלינו בשלום.
החוף הזה יפה מכל זווית ובכל רוח
כולם חוזרים בשלום לרכב. היו רגעי מתח. אוהד מסביר לילדים שברור לו שיום אחד הרחפן לא יחזור, עד שזה לא קורה, הוא נהנה ממנו. נקודת הסתכלות חשובה לחיים.
מגיעים לדירה השווה שלנו, שנמצאת גם צמוד לים וגם משקיפה לים, ואנו נהנים מכל העולמות. מפנטזים על בית חלומותינו, זה הסמוך אלינו, אשר עומד זקוף וניצב עם השקפה חיים לים, סמוך למעגן הסירות.
כל הדגיגונים שלנו טורפים מרק עוף וקוסקוס ומנצלים את המקום היטב לעוד שחייה לילית בבריכה, כי הרי אין סוף אצלנו במשפחה כמה אפשר לשחות ביום אחד.
15.6
כמו בתחזית- יום עם רוח צפונית חזקה, עננות. ביוון מזג האוויר לא הכי יציב ובהחלט כדאי לבדוק תחזית כל יום ולהתנהל על פיה. באזור הדירה שלנו אין מה לבלות היום, תחושת סתיו. אז נוסעים דרומה, לחופים המוסתרים מהרוח. עצירה ראשונה בחוף Vasilikos.
יש כאן בחוף מושבת הטלת צבי ים. מחצית מהחוף הוא שמורת טבע להגנה על הצבים. החוף עם שמשיות אך ללא מלתחות. חוף חולי ארוך, בקצותיו שוב מצוקי הגיר היפים. המים נעימים, משחקים ובונים בחול, מכינים לאבא מיטה מלכותית ומשנרקלים לעבר מזלנו- אולי נמצא איזה צב ים. לא מוצאים. יוצצאת לריצה על החול, חייבים להקפיד בחופש כזה ארוך גם על פעילות גופנית.
ממשיכים לכיוון חוף Dafni
הדרך קשוחה לנו ולגלגלי הרכב, בנקודה מסויימת מחליטים שיש מספיק חופים מדהימים פה וממילא לא נשחה שוב, מסתובבים חזרה.
פנינו לאי Cameo
האי הקטן מחובר בגשר עץ ליבשה ואם תרצו אפשר לשלם כניסה לאי ובתמורה להיות בחוף שלו.
מכאן גם יוצא שייט לאי הצבים, הוא נקרא כך בשל צורתו שדומה לצב, לא שם רואים את צבי הים שוחים, מבלבל. הטיול אורך כשעה, לא שוחים עם הצבים, הם מוגנים, רק מביטים מלמעלה מהסירה. שקד מרגיש לא טוב, הצבעה דמוקרטית מחזירה אותנו לדירה ולוותר על השייט. אולי נעשה מועד ב מחר.
בזמן שהילדים אוכלים ערב בדירה אנחנו יוצאים לריצה זוגית ממושכת על החוף. האמת, הכי כיף לעשות פעילות גופנית כשיש זמן. מרוצים מעצמנו לאללה-זכאים לארוחה שווה.
16.6
מנצלים את היום חופש האחרון בזקינטוס. מזג אויר מושלם, רביצה ממושכת ונטולת לחץ בדירה הכייפית שלנו, זוכרים? 20 מטר מעל המים ומהמים!
משלבים בין הבריכה, הים והווי פיי, הכל מנוצל עד תום. בצהריים המאוחרים נוסעים לאי הצבים, שוב. הפעם כן לשייט. ברור לכל שבאוגוסט סיוט פה, ואנחנו נהנים מזמן יוני, כלומר, ספקי התיירות בהמוניהם רק מחכים לבואנו. עצוב לראות זאת כך, מאות אופנועים, טרקטורונים ושאר ירקות ממתינים לתיירים שאינם ומחכים לבואם. לאחר מיקוח קל על מחיר השייט סגרנו על 45 יורו לשישתנו (בתחילת הטיול היינו תמימים, מה שביקשו שילמנו, תכפילו ב6 נפשות והרי לכם קריעת כיס קטלנית ביורו, תכפילו ב4 חודשים טיול ו...), כמו החופים גם המיקוח פה דומה מאוד לתאילנד, רק הכל מעודן יותר ומנומס.
חשבנו שנשוט לאי המרוחק ושם נראה צבי ים, מסתבר שמפליגים 5 דקות לכיוון...החוף. הרגשנו קצת מרומים, תכלס, אפשר בקלות לשחות או לבוא עם קיאק ולהעצים את החוויה (בעיניננו מומלץ מאוד עם קיאק), אבל יאללה, העיקר שניפגוש איזה צב. ואז המשיט קורא הנה, נראה לי מצאתי.
נראה לך או מצאת?
מסתכלים ונראה כמו סלע. מחכים בסבלנות ואז...הסלע זז. עוד כמה דקות והוא אפילו מוציא ראש. הילדים מכנים אותו בשם גדעון, שאח"כ הופך לגדעונה כי זו נקבה...כיוון שהצלחנו למצוא צב אחד, כל הסיור לא זזנו ממנו,
כל פעם חיכינו שהוא יצא מהמים לנשום.
הילדים קיוו לקבל ממנו "כיף"
הצבים ענקיים וזרקו אותי בזכרונות אי שם לגלאפגוס כשטיילתי שם בשנות ה90.
אז החוויה חביבה, לא הייתי נלחצת בטיול למלא את המשימה של לראות צבי ים בזקינטוס, אבל תיקחו בחשבון שהם ייחודיים פה וסמל האי הוא צב. אגב, כשעושים כזה שייט אסור לקפוץ לשחות עם הצבים כי הם מוגנים. אבל אם תגיעו בקיאק/סאפ/סירת מנוע בנהיגה עצמית- תשחו גם תשחו. לא תהיה לכם בעיה לאתר את הצבים, זה ממש קרוב לחוף Legana והסימן ברור- אם יש סירת מנוע עם תיירים שעומדת במקום סימן שיש שם צב מים ענק. אז ההמלצה שלי היא לשכור קיאק ולחוות מקרוב את הנושא.
חוזרים לדירה לשחייה אחרונה בים ובבריכות, עוד ריצה זוגית, ארוחת שחיתות של המבורגר ביתי, חרגנו ממסורת יום ג בבית בישראל, אבל יצא בכל זאת טעים.
ולקינוח- קרפ עם נוטלה וגלידה. השחיתות פה חוגגת.
17.6
זהו, לוקחים מעבורת בוקר חזרה ליבשה לקיליני, הפרידה מהאי היפה הזה קשה, גם למי שלא בא למסיבות לפני גיוס, ומשם צפונה לזגורוכוריה, מה שהישראלים קוראים זגוריה.
זקינטוס הוא אי מהמם. נהננו פה מהכל. חוף Tsilivi החולי, המי טורקיז, הצמחיה, האנשים הפשוטים והנחמדים והנופים.
מקיליני עולים צפונה, נוסעים בגשר ריו היפה, הוא זה שמחבר בין הפולופונז ליוון היבשתית.
רגע לפני ישנה מצודה מאוד יפה, מוקפת מים וממוקמת ממש צמוד לים. ייחודי ויפה. פחות מ5 דקות נסיעה יעלו 13.5 יורו ומיד אחכ כבישי אגרה בכמעט 30 יורו עד יואנינה, יש להצטייד בכסף קטן תיקחו בחשבון.
בדרך נהנים מנחלים, אגמים קטנים והמון ירוק. לפתע מבול. ביואנינה, העיר הגדולה של צפון יוון מצטיידים בדלק, סופרמרקט וGYROS למילוי הבטן (השווארמה המקומית), זאת אחרי נסיעה של 4.5 שעות.
פנינו לצפון, חבל זגוריה, לכפר בשם Aristi.