סוף סוף שלג בחרמון- הליכה מנווה אטיב לקופות החרמון (ציר 5), מסורת משפחתית

כשאומרים בחדשות את צמד המילים:

שלג בחרמון

אני מיד עוברת למצב מחייך. ויוצאת לפעולה.

מה זה אומר?

בודקת האם הוא צפוי להחזיק מעמד גם למחרת, מה מצב התחזית וכמה נמוך ירד השלג, הכוונה אם הוא רק בחרמון או יזלוג לפסגות נמוכות יותר.

היום זה בינגו, אפילו יום שישי.

הילדים מתעוררים מוקדם מהתרגשות. גם מהשלג וגם מזה שלא הולכים היום לבית הספר.

אורזים ביגוד מתאים, אוכל, מים ויאללה לנווה אטיב.

סרטון מסכם למי שאין כח לקרוא

שעה של נסיעה עם ציפייה, מגיעים ליעד, לא רואים אפילו שלוגית אחת לרפואה, חוששים שסתם הגענו.

עולים לכיוון מג'דל שמס לבדוק אם שם יש שלג והפקק לכיוון החרמון מחזיר אותנו מיד אחורה.

אנחנו לא מאלה שיעמדו בפקקים כדי להנות מטבע, להיפך, נשמח לעשות זאת ברגל, בלי כל ההמולה מסביב. מחליטים לצאת למסלול הרגלי המתוכנן. כל השותפים לטיול פסימיים.

"סתם באנו, לא יהיה שלג, אבל נעשה כבר הליכה, אנחנו פה".

חונים ליד מלון הציידים והולכים למעלה, צמוד לגדר, כשהיא מימיננו. ההתחלה בוצית ואח"כ עוברת לאספלט. מידי פעם נזרק קיטור לאוויר על קור בלי שלג. אני מתעלמת ומחזקת את האמונה בעצמי, בשלג שאסור לו לאכזב ובמקור המידע המודיעיני שלי.

האופטימית היחידה בחבורה זו האמא, אני.

שני הילדים בני ה-7 ו-9 מראים התבעסות על הפנים. כל כך חיכו ללבן המהמם הזה.

מתנשפים קלות בעלייה, מגיעים לבריכת חפור. שום זכר לשלג ועם מעט מים יחסית לכל הפעמים שהיינו פה, ואנחנו מהמתמידים כל שנה...אחרי הפסקת אוכל ממשיכים בעליה. בגובה 1200 מטרים בדיוק מבחינים בשרידי שלג קטנים.

שלוגיות ראשונות בדרך לחרמון

ניצוצות בעיני כל המשפחה. זה נותן זריקת מרץ, שמים גז למעלה, זוללים מהמעט שלג ואז כמות הלבן הולכת וגדלה לנגד עינינו.

חגיגה.

ממשיכים בעלייה, השלג כבר עוטף אותנו מכל כיוון והברק בעיניים מראה את ההתרגשות.

תחרויות ריצה ממריצות את כל בני המשפחה בתוספת חמודה שלא תיכננו וליוותה אותנו כל הטיול.

מגיעים לפנייה שמאלה לבירכת מן. בקלות ניתן לפספס אותה - שימו לב לשלט על עמוד בסביבה -שם...

הכל מסביב לבן מאוד והשמחה רבה. מי הבריכה קפואים. תחושה קלה של לפלנד.

שלגי (שם שהמצאנו) הכלב שליווה אותנו כל הטיול מתרוצץ על השלג, מדגמן ומהווה תחליף לסוס שתמיד כאן, הפעם לא.

רותם והכלב המלווה בבירכת מן

השלג מקיף אותנו מכל כיוון והאושר בדרגת 100.

המעבר מבירכת מן להמשך הדרך לקופות לא פשוט. מתחת לשלג הרך מסתתר לו נחל.

האבא עובר ראשון בביטחון וקורס הישר למים הקרים. לא הייתי מוכנה עם המצלמה, מתנצלת...

אחריו האמא לוקחת תנופה וגם היא מוצאת את עצמה מרוחה על השלג. למרבה הפלא כאן המצלמה כן היתה מוכנה

אל דאגה, כמה ניסיונות ואנחנו צולחים גם את זה.

בדיוק כשמגיעים לקופות האתר, שהם סוף המסלול, מתחיל לרדת שלג.

כל החלומות של בן ה9 מתקיימים ביום אחד.

בעלי תופס טרמפ למטה, חזרה לנקודת ההתחלה, להביא את הרכב, יש רק מקום אחד. שימו לב - יש המון רכבים שיורדים מהחרמון אבל תיקחו בחשבון שרובם מלאים, קצת סבלנות, זה אפשרי.

אני נשארת עם 2 הילדים ו...הכלב, מחכים לבעליו שיבוא לאסוף אותו (הטלפון רשום על הצ'יפ של הכלב, אז התקשרנו בדאגה כדי שלא יאבד).

לבעלים של הכלב לוקח זמן רב מאוד בגלל הפקקים למעלה. ערפל, קר בחוץ ושלג כבד מתחיל לרדת.

אני מבקשת טובה מהקופאית שהבת הקטנה תעמוד לידה בקופה, בחימום, שלא תקפא, והיא מאשרת בחיוך רחב.

בן ה-9 לא מוכן להיכנס, הוא שומר על הכלב מכל משמר. וקר לו. מאוד.

בשלב מסוים השלג כבר נהיה ממש חזק, התחושה ברגליים הולכת ופוחתת מהקור ואני מבינה שכדאי להחליט אם לדאוג מיידית לטרמפ ולהשאיר כאן את הכלב, או לחכות. אף טרמפ לא עוצר לנו כשרואים אותנו עם כלב. אפשר להבין.

פתאום ניגש אלי איש נחמד ושואל למה אני בדיוק מחכה? מה את עושה פה גברת עם ילדים וכלב? צריכה עזרה?

כן, אני מיד עונה. אשמח לטרמפ למטה, אבל הכלב לא שלי ואני חוששת לחייו, הבעלים בדרך, תקוע בפקק כבר מלא זמן. בואו אקח אותכם, אני אדאג גם לכלב. מזג האויר נהייה מסוכן.

נכנסים אליו לרכב ומשיחה קצרצרה מגלים שהאיש הנחמד הוא מנהל אתר החרמון.

הוא מסיע אותנו לנקודה שבה בעלי מחכה לנו.

סוף טוב הכל טוב, מוודאים שהכלב הושב לבעליו בבטחה וממשיכים למאגר בנטל.

הכי מתבקש עכשיו זה מעיינות חמים. אבל הם טריקיים - אין לדעת מתי הם פתוחים.

מהמרים שכן. מגיע לנו...

ישששש "המים החמים עובדים". לא תמיד זה כך, אז לא מובן מאליו. אין כמו להיכנס למים חמים ומבעבעים בטבע אחרי יום טיול בשלג. קשת מקסימה מצוירת מעל המאגר והאדים מהמים החמים מוסיפים לאווירה הקסומה.

לא צילמנו כאן הפעם, היה הומה אדם, וגם אנחנו פה המון, מצלמים בעיניים...תצטרכו לבוא בעצמכם, תודו לי אח"כ.

לסיכום,

הטיול לא קשה, מסלול על כביש אספלט נוח. כ8 ק"מ הליכה בעלייה מצטברת של כ500 מטרים, לקח לנו 4 שעות בהליכה ממש איטית, לפי קצב של ילדה בת 7. את המסלול הזה אנחנו עושים כל שנה ברגע שיש הזדמנות שלג. במקום ליסוע שלוש שעות לנתב"ג, פקקים, טיסות, מלונות, השכרת רכב...כל כך פשוט, מרחק שעת נסיעה מהבית.

קסם של טיול.

מומלץ בקור

שיחקנו אותה עם השלג בבירכת מן

סרטון מסכם

בירכת מן קפואה - אושר גדול

כעבור שבוע...הלכנו על שלג כבר בנווה אטיב