הטיול הזה לנורבגיה, שנקנה כמתנת יום הולדת 50 כפולה של אוהד בעלי ושלי (בול באמצע של שנינו), תוכנן לנובמבר 2023. אבל החיים לא תמיד מתנהלים לפי התוכנית, השבת השחורה של 7.10.23 השפיעה ונגעה בכל אחד בארצנו הקטנטונת וגם הטיול בוטל. בתוך כל הקושי וההלם בחרנו להאמין שטוב יותר מחכה לנו מעבר לפינה, שעוד שנה כבר כנראה לא נהיה במלחמה (כמה שטעינו לצערנו), ובמקום לקבל את הכסף חזרה, ביקשנו לצאת בעוד שנה, מתוך הנחה שהמלחמה תהיה הרבה מאחורינו. לצערנו אנחנו עדין במלחמה, אבל ההחלטה לא לקבל חזרה כסף היתה חכמה, כי אחרת לא היינו יוצאים בכלל.
מי דמיין ששנה אחרי עוד נהיה בסרט אימה הזה?
כשבוע לפני ההמראה בוטלה הטיסה חזור, מה שאילץ אותנו להנות בלונדון סופ"ש זוגי לקינוח ובכך להשאיר 4 ילדים בבית לשבועיים, בצפון הלא שקט בכלל, ללא בייביסיטר, לבקשתם, ולהסכמתנו.
אני יוצאת ברגשות מעורבים, מצד אחד סומכת על הילדים שלנו (גילאי 9-17) הם עצמאיים, ומצד שני חוששת, תקופה לא קצרה להיות בלעדינו ועוד בצפון, במלחמה.
שלושה ימים לפני הגעתנו לצפון נורבגיה החל לרדת שלג בטרומסו לבקשתי.
המחשבה של להגיע כל הדרך לצפון כדור הארץ כדי להפליג על יאכטה, לסבול קור חודר עצמות ולא להיות בשלג, לא היתה מקובלת עלי. אז תודה על ההתחשבות. אבל למה לקחת אותי בכזו רצינות???
נחיתה בטרומסו – תחנה ראשונה בשלג הבתולי
אחרי כ-20 שעות בדרכים העיר הנורבגית, טרומסו, קיבלה אותנו במראה לבן ומושלם.
אוטובוס משדה התעופה עד למלון Clarion Collection Hotel With מתקבלים בחיוך גדול. המלון מומלץ ביותר- נקי, טעים ו-2 ארוחות כלולות עם קפה חופשי כל היום.
בחוץ הכל לבן ומהפנט. יוצאים לסיבוב הליכה ומתרגשים מהנוף ועוד יותר מהחימום במלון, כשחוזרים.
כמה פעמים יוצא לנו הישראלים להיות במקום שממש יורד עלינו שלג כבד?
ניכר שנורבגיה היא מדינה שדואגת היטב לתושביה, אנחנו נדהמים לגלות שהנורבגים משקיעים בעצמם חזרה היטב את המיסים המשולמים. מדינת רווחה אמיתית.
איך הגענו למסקנה? הם לא מסתפקים ברכבים לפינוי שלג, חלק מהמדרכות מחוממות תת קרקעית וככה אפשר ללכת בביטחה מבלי להחליק. כן, שמעתם נכון, המדכה מחוממת!!!
אנחנו נפגשים לראשונה לארוחת ערב טעימה עם קארין וסיליה מצוות היאכטה שלנו, למחרת ארוחת בוקר, עוד טיול קצר בעיר, נהנים לראות יאכטות וסירות מנוע מכוסות שלג, וגם אוהל סאונה על הרציף. אנשים פה אשכרה משלמים כסף להיכנס לסאונה, ממנה עוברים לשחות בים הקפוא, שלג מסביב וחזרה לסאונה.
ממשיכים להסתובב לאורך הים ולוקחים מונית למרינה, שם ניפגשים עם כל חברי הקבוצה לשבוע הקרוב, בניהולו של הסקיפר האחד והיחיד- אסף רייפלד. כאן המקום לומר שאסף הוא מקצוען ימי בכל רמ"ח איבריו והוא מומחה לים הצפוני. אם אתם חושקים בחוויה כזו - אסף הוא הכתובת עבורכם.
מתארגנים על קניה בסופר, מתלהבים משפע הסלמון הטרי, הגבינות 100% שומן וכך גם הנקניקים ויוצאים לדרך.
2 בצהרים וכבר מתחיל להחשיך. הנוף המושלג מסביב ,בזמן שאנחנו מפליגים, מרגש אותנו מאוד.
מרגע זה ועד תום ההפלגה כשנהיה על הסיפון תמיד לבושים בחליפות סערה, ביגוד טרמי, כפפות, נעליים נגד מים וחגורת הצלה. רבע שעה לוקח בערך להתלבש כל בוקר...
מפליגים כ-3 שעות ומגיעים לנקודת עגינת הלילה. אני מתנדבת להכין ארוחת ערב ראשונה - סלמון עם שמנת, כולם מלקלקים את האצבעות ומצקצקים בלשון. איך אפשר להרוס סלמון טרי בשמנת?
פתאום השמים מתבהרים ויש מעט מעט זוהר צפוני. אבל לא עם ריקודי שמים ירוקים ואדומים כמו שכולם מספרים...
ומה שגילינו פה זה שהמצלמה כן צילמה ירוק!!!
ולא היה!!! נשבעת. למרות שמאוד רציתי. היה רק פס בוהק לבן.
אז אל תאמינו לכל תמונה עם שמים ירוקים ששולחים לכם...
תדריך לקראת מחר, אני מנקרת קלות תוך כדי, חוששת לקפוא מקור בלילה אבל, וואללה, איך אסף הסקיפר אמר: תקבלו שמיכות פוך מפנקות...וכך קורה. שלג בחוץ, לב ים ואני ישנה עם חולצה דקה ותחתונים. שום צורך בבגד טרמי.
טלטולי הסירה הובילו לשנת מלכים עמוקה וחמימה.
מתחילים למחרת את ההפלגה בשבע בבוקר, עדין קצת חשוך נראה לי, בהמשך נבין שזה המקסימום שמש שנזכה לה בערך במהלך השבוע. מתחילים עם מנוע ואז מרימים מפרש מצומצם (חלקי). הכל נראה תקין, הרוח טובה ומחליטים לפתוח את מלוא המפרש.
טעות.
הרוח מתגברת וכך גם השלג הכבד, מצליף בעוצמה בעיניים ולמרות זאת- הכל קסום.
בשלב מסוים רק חלק מהצוות נמצא על הסיפון ואנחנו מתרגשים להגיע למהירות הפלגה הולכת וגוברת. קארין מקריאה לנו בקול את מה שרשום על צג המהירות בהתלהבות 9 קשר, 9.5, 10 עד 11 קשר ברוח מלאה, רק עם מפרש חלוץ, מהיר מאוד, ברגע הזה אנחנו מבינים שכדאי מהר לצמצם, עומס גדול על הסירה.
כאן העניינים מתחילים קצת להסתבך, השלג ממש כבד ורצף של טעויות מכניס את כולנו לאקשן.
אחרת היינו קופאים...
למשך דקות ארוכות כולנו דרוכים לבצע את הוראותיו של אסף. לא תמיד בהצלחה...כל הסירה עם שלג, הכפפות כבר רטובות לגמרי ואחרי דקות ארוכות של מתח באוויר הכל מסתדר.
ואחרי עוד כמה דקות נוספות הרוח יורדת בדרמטיות מ35 קשר ל20 ולמעשה אם רק היינו מחכים קצת ולא עושים כלום...לא היה קורה כלום, שום דרמה, אבל אנחנו לא נביאים. מקבלים דיווח מסירה אחרת שמפליגה במקביל אלינו ("המייקלים") שאם נסטה קצת מהמסלול המתוכנן נזכה לראות אורקות.
רוצים?
ברור, למה באנו? רק כדי למות מקור???
מגיעים ואכן מופע. 5 אורקות רוקדים לידנו במופע מרהיב. איזה גודל, אורך הסנפיר שבולט למעלה. זוכים לראות גם את השפריץ האדיר והיציאה מעל המים. מרגש מאוד, בטח כשבין אמא ואבא שוחה אורקה תינוק.
מגיעים לעיירה Skjervoy.
מקווים למצוא מקום היקשרות לרציף. מוצאים ומרוצים. אבל אז מתברר שהמקום שמור לסירות של צלילה חופשית. קפאה לי המחשבה שאנשים באים לכאן לצלול במי קרח האלו עם אורקות ושאר לויתנים.
טוב, כל אחד וההנאות שלו...
אנחנו נאלצים לפנות להם מקום, מתארגנים לצאת בבעסה אבל אחרי מו"מ קצר מתפשרים איתם ונישארים.
יוצאים לטיול ביער. חושך מוחלט. שלג כבר יורד עלינו ומצליף בעיניים. המחשבה שעוברת: אוקי, למה???
מה בדיוק נראה כשהעיניים נעצמות מהשלג והגוף מכורבל בחליפת סערה?
ואז השלג פוסק והכל כל כך יפה. הבתים הנורבגים הפשוטים, הצבעוניים, הכל נקי ומסודר. הולכים על השלג לאגם שקפא ואז מתחילים הליכה ביער. פנסי הראש מאירים את הדרך ואנו בתחושת נרניה או frozen. מגיעים לבקתה מדליקה, עם אח וגפרורים, ככה, שמור ונקי, לרשות הציבור. רק תדליקו לעצמכם, תתחממו ותהנו מהנוף.
אני נתקפת קנאה ומחשבות כמה נוח פה בנורבגיה, ופשוט. המשך המסלול מאתגר. המגפי רפתנים שנעלתי לשלג העמוק אומנם עושות עבודה מעולה נגד הקור, אני אפילו מזיעה, אבל הסוליה שלהם חלקלקה.
כשמתחילה העליה על השלג הרך, חושך מוחלט, משמאלנו מצוק קשוח הישר לים, רוח חזקה נושבת, אני מבינה שאני בבעיה. אין מצב להמשיך להחליק כאן, התוצאה ברורה לי, אז אני פשוט מטפסת הכל על הברכיים.
לא פשוט אבל לגמרי עדיף על החלקה על הקרח היישר לים הצפוני הקפוא, בחושך.
מגיעה "על ארבע" ליציאה מהיער הקסום לאגם. פוגשים מתקני כושר מושלגים לגמרי ו2 נשים שמטיילות עם כלבים כשעל הבגד שלהם פנסים.
הירידה חזרה ליאכטה חלקלקה. פוגשים כמה צעירים עם מעין מזחלת פשוטה שאיתה הם דוהרים על השלג. אני נדהמת מהפשטות והחיים כאן, בא לי גם.
חוזרים ליאכטה, למרבה הפלא חם לנו מאוד, ריח התבשיל בולונז שקארין הכינה בזמן שטיילנו חודר לאף ואנחנו נהנים מעוד ארוחה מצויינת.
הלילה אני לא ישנה טוב. חריקות הסירה הקשורה לרציף מדירות שינה מעיני, מה שמאפשר לי לכתוב כאן את רצף המאורעות עד היום, שלא יצא בזכות אתגרי מזג האוויר.
יוצאים בבוקר מאוחר יחסית, 0830, אחרי מילוי מים ופינוי שלג של אוהד מסיפון הסירה.
הפלגה בים קשוח, גלים, רוח, שלג כבד. מגיעים לאזור שבו מרוכזות יחסית הרבה סירות דיג, יאכטות, צוללנים ומלא שחפים.
מהר מאוד מבינים למה.
ים של אורקות מסביב.
איזו עוצמה וכמויות. כל כך מרגש כשהם משפריצים למעלה ואז קופצים לידינו מעל המים. בשלב מסוים כל אחד מ8 חברי הקבוצה צועק הנה כאן והנה כאן והנה כאן וכאן וכאן...ואנחנו מוקפים בכמויות רבות שלהם. אי אפשר להוריד את העיניים.
ואז מגיע גם לויתן המפבק ומנפנף צמוד אלינו עם הזנב הענק שלו. איזה יצור מטורף ואצילי.
וככה זה נמשך זמן רב המופע המרהיב. כשכבר מחשיך, סביב 3 בצהריים אנחנו מפליגים לעבר נקודת הלינה שנמצאת באמצע פיורד יפהיפה.
לא רואים ממטר, מזג האויר נע בין קפוא, מושלג ורוח חזקה לרק קפוא. הטלת העוגן הראשונה לא מצליחה ובשניה אנחנו לא לגמרי שבעי רצון, אבל נשארים ככה.
ארוחת ערב נהדרת, הערב תור אוהד בעלי להכין, והוא בוחר את מנת הדגל שלו - קסאווה , תבשיל עוף אפריקאי עם עלי תרד ברוטב עגבניות על מצע אורז. לאחר ליקוק האצבעות אסף מודיע לנו שיהיה לילה סוער, מה שאומר שנצטרך לעשות משמרות, כל אחד שעה.
מה זה אומר?
לקום באמצע הלילה, מהפוך המחמם, להתלבש ב100 שכבות ולצאת לקור כדי לוודא שהסירה עומדת במקומה ולא נסחפת. נבחרתי להיות אחרונה בתור.
לאחר הארוחה אנחנו משחקים וויסט.
שניםםםםםם שלא שיחקתי. איזה משחק מעולה זה. צחוקים לתוך הלילה. בעצם ככה כבר עוברת המשמרת הראשונה...הלילה לא ממש ישנתי, צעדיהם של שומרי הלילה על מדרגות העץ צמוד למיטה שלנו הדירו שינה מעיני. כשמגיע תורי למשמרת לילה, כבר 6 בבוקר, אני נדהמת. אמש לא ראינו ממטר. פתאום אני קולטת כמה אנחנו קרובים לחוף. מעליו צוקים אדירים של הרים מושלגים שנופלים הישר לים, עצי מחט מכוסים שלג ורעש עוצמתי של נהר. איזה מראה פסטורלי מקפיא. המשמרת קצת מלחיצה אותי. אני לא ידעתי שאנחנו כל כך קרובים לחוף. כל מכת רוח גורמת לי לעלות במדרגות לצאת ולבדוק שהכל תקין, שלא נסחפנו, שהעוגן מחזיק, וככה אני מסמנת וי על אימון מדרגות בוקר. לאט לאט כולם מתעוררים, כל אחד שיוצא פוצח בשאגה של התלהבות מהנוף מסביב.
לא ציפינו לזה, אמש לא ראינו מטר קדימה כשהגענו לפה.
מפליגים בתוך הפיורד ונהנים מכל היופי מסביב. אפילו השמש מציצה מעט מבין כל הלבן מסביב, עד שמכת שלג חדשה מגרשת אותה בבושת פנים.
עוד מפגשים נעימים ללב ולעין עם לוויתני אורקות ו Humpback, שהפעם מתקמצן עלינו בהנפת זנב. ואנחנו יוצאים לים פתוח, מפליגים בין איים מושלגים. רוח חזקה מנשבת ואנחנו מרימים מפרש.
בשלב מסוים קארין ואני יורדות להכין ארוחת בוקר לכולם. בדיוק כשהביצים טרופות ומוכנות לטיגון, הסירה מקבלת הטיה רצינית והמראה המתקבל משפוכת הביצים על הריצפה לא הכי מרנין.
קארין בשניה פוקדת עלי: בואי! עכשו! אין אח"כ! דחוף!
ואני רצה אליה ולנחל הביצים הצהבהב המרוח על הריצפה.
להיגעל זה לא בבית ספרינו ואנחנו פוצחות בצחוקים וניקיונות גם יחד.
כאן על היאכטה למדתי מאסף משפט ממש פופולארי:
תכף נטפל בזה...
משמעותו להבדיל בים בעת קבלת ההחלטות המהירה בין דחוף לדחוף מאוד.
למרות זאת-
האוכל יוצא טעים במיוחד וכבר בסיומו שוב אורקות חוגגות סביבנו ומלוות אותנו כל הדרך עד האי הנידח ובו כפר קטן העונה לשם Spildra בקו רוחב 70 צפון, עם 15 תושבים ובערך עוד 15 כבשים. לא יאומן שמגיעה לפה כל יום מעבורת והם מקבלים את כל השרותים הדרושים מהממשלה.
המושג: מעבר להרי החושך זה בדיוק כאן, אבל התושבים כאן לא מרגישים נידחים. נראה שטוב להם.
ניקשרים לרציף ונדהמים מכל היופי כאן. שלג רך ועמוק, כבשים שמנמנות רצות על השלג והאושר שלי על 100. כשדימינתי את המסע הזה, ככה הוא בדיוק היה נראה במוחי.
איזה כיף שחלומות מתגשמים.
אנחנו יוצאים לטיול באי. תחילה בשביל הראשי בין הבתים הסקנדינביים היפים, החלונות המושקעים ואז מטפסים מעלה. השלג בו אנחנו הולכים בתולי ורך, כל דריכה עליו שוקעים חצי מטר לעומק וזה משעשע למדי. בעיקר הודות לחליפת הסערה האיכותית ששומרת עלינו יבשים, אני מרגישה מוכנה לטיסה בחללית.
מגיעים לנקודה הגבוהה עם תצפית פנורמית יפהיפיה. מסביב הכל שלג נקי, למטה הכפר והים וממול הרים מושלגים וגבוהים. זקופי קומה, צוללים הישר אל הים.
מה עוד צריך?
מחשיך עכשו, כבר 3 בצהריים...זוכים לראשונה השבוע למקלחת. יש ביאכטה משמעת מים קפדנית. רק אחרי שנקשרים לרציף ומוודאים שיש מים זורמים למילוי המיכל, ניתן להתקלח. למה? כי בקור הזה לעיתים המים קופאים, שלא יקרה מצב שנתקע בלי מים.
מה זה אומר להתקלח כאן? קודם כל לא להתלהב!
15 שניות מוקצות לרחצת הגוף, סוגרים ברז, מסתבנים- כאן אין הגבלת זמן אבל הקור מזרז, ואז 30 שניות לשטיפת הסבון. האמת, המים רותחים וזה כיף. בפועל לא חובה, לא ממש מזיעים או מסריחים כאן בתנאים להם זכינו.
עכשו נחים. תכף ארוחת ערב שהיום היא באדיבות אריק. קציצות ברוטב ואורז. מריח מעולה.
וגם הטעם מעולה.
בערב יוצאים לפאב. רוי, המקומי החמוד, שמנהל את הרציף ואת המאפיה הוא גם הבעלים של הפאב. הוא מספר לנו שהוא בנה במו ידיו את המבנים הבנויים היטב מעץ. החזרה ליאכטה בחושך, בשלג, תחת השפעת אלכוהול ועייפות מצטברת איננה פשוטה, והעלייה ליאכטה עוד יותר מאתגרת.
או אם נדייק הירידה אליה... מה הכוונה? מאז שנקשרנו לרציף היה שפל של כ2 מטר, מה שאומר שמהשלג באי צריך להיזהר לא להחליק למטה, לדלג מעל מחסום ולרדת בסולם ליאכטה. כל זה עם מגפיים עד גובה ברכיים, מיליון בגדים בשכבות והשפעת אלכוהול. במזל כולנו חזרנו יבשים.
ישנו מעולה הלילה.
קמים ב6 בבוקר ומתארגנים להפלגה. כיוון שכל כך קר בחוץ וחם בפנים יש הרבה עיבוי שגורם לטפטוף בתוך היאכטה. לעיתים זוכים להפתעה בנקודות רגישות בגוף שחוטפות פתאום טיפת קור שנוזלת מהתקרה. ולעיתים המזרון נרטב לגמרי מהעיבוי. מטרת העל: להישמר יבשים!
בזמן התארגנות הבוקר חשוב לקחת בחישובי הלו"ז את כל ענין הלבוש. מה הכוונה?
מכנס וחולצה טרמיים, מכנסי שלג וחולצת מיקרו פליז. עליהם חליפת סערה נורבגית מצילת חיים, חגורת הצלה, נעלי טרקים או מגפי שלג, כובע, חמצוואר, כפפות. בקיצור, כרבע שעה הכנה. ואם חלילה שכחתם ללכת לשרותים לפני...אתם בבעיה. חכו שממש ממש תצטרכו.
ניפרדים מהרציף, כמעט שוכחים את אוהד...ופנינו שוב לעיירה Skjervoy. ההפלגה רצופה בצפייה מקסימה על אורקות מכל כיוון. שלג לפרקים וערפל לסרוגין. כבר בשעה 12 מגיעים ליעד. במיוחד מוקדם כי בערב צפויה סערה וחייבים למצוא מקום היקשרות. לרגע קט חושבים שניצחנו את המערכת, מתארגנים להיקשרות פשוטה, הנוף המושלג על ההר ממול עם הבתים הנורבגים הצבעוניים פשוט יוצרים תמונה מרהיבה. אבל תוך רגע - קן, מנהל המרינה, מסמן לנו לא, לא להיקשר כאן. הסירה שלכם מעל הגודל המותר לרציף זה. ישראלים יקרים, כאן אין עיגולי פינות! אכזבה קלה, אבל הוא אומר איפה כן ואנחנו לא מתווכחים. מאושרים שיש לנו מקום ללילה. לא מובן מאליו. השאר זה בונוס. כולם רוצים מקום היקשרות לפני הסערה והרבה מזמינים מראש. נקשרים בהצלחה ויוצאים שוב לטיול לאגם, הפעם באור יום. זה אכן מראה אחר לגמרי. היום הרבה פחות מושלג, למעשה השלג מהעצים ירד, האגם עדין קפוא אבל מעט מקומות הפשירו. אוהד מדליק לנו מדורה במקום המיועד וזה קסום במיוחד.
מקיפים את האגם כולו ומסיימים בגלידה מקומית.
הערב סילייה מכינה לנו גולש משובח והערב מסתיים לתוך משחק וויסט ארוך ומשעשע.
הסערה הצפויה אכן הגיעה, כיף להיות במקום מבטחים ברגעים אלו ממש.
למחרת קמים שוב מוקדם. התוכנית היא לשוט לאי שהבפנים שלו עם ים. אבל התחזית לא לטובתנו. יוצאים ונחליט בדרך מה הלאה. אורקות היום לא נצפו במחוזותינו, הרוח חזקה, מרימים מפרשים מצומצמים. בשלב מסוים אנחנו מפליגים במעין תעלה בין האיים המושלגים והמראה מהפנט. מצוקי השלג הצחורים צוללים עד הים, מקיפים אותנו מכל כיוון.
הם יוצרים הסתרת רוח ולרגע קצר של כמחצית השעה אין גלים, הרוח חלשה ואוהד מנצל זאת להכנת שקשוקה מלכותית. כל כך יפה שהפעם אוכלים בחוץ, כדי לא לפספס את היופי הזה. השקשוקה קוצרת תשואות רבות. כדאי לצפות כאן בסרטון...
מגיעים לנקודת ההחלטה אם מפליגים לאי המיוחל. התחזית מחמירה ובצער רב מתקבלת ההחלטה הקשה:
מוותרים.
ממשיכים כל הדרך היום עד טרומסו. זאת אומרת שלא נהיה באי ולא נפליג מחר. אין מה לעשות, זה בידי שמים. מה שאומר שהיום מפליגים 70 מייל רצופים! מ7 בבוקר עד 10 בלילה בים קשוח, מחצית מהזמן בלילה. מבעס, אבל משלימים עם המצב.
ממשיכים להפליג בין הנופים העוצמתיים, מפלי ענק נשפכים ממצוקי ההרים הישר לים, הסירה מתנדנדת בגלים ולראשונה בהפלגה הבחילה עולה ויורדת. מיד אני עולה לסיפון, אט אט המצב מתאזן.
בהמשך קארין, סיליה ואני מפנקות בארוחת ארבע - לחם אפוי קרנצ'י, גבינת פילדלפיה, סלמון מעושן וירקות. יאממי.
ממשיכים בהפלגת לילה, הים פחות נורא מהצפוי.
מגיעים בשעה 10 בלילה לטרומסו. בלילה צפוי להיכנס מזג אויר קשוח שלמעשה גוזר עלינו את קיצור ההפלגה.
מתדלקים ונקשרים צמוד לסאונה שממנה קופצים למים הקפואים. בעיות חשמל, החימום קורס...
אני אחראית היום לארוחת הערב/לילה ובתפריט עוף מוקפץ עם ירקות ואורז. גם היום מלקקים אצבעות תוך כדי עיניים טרוטות. בכל זאת, 15 שעות הפלגה רצופות ו70 מייל זה לא טריוויאלי ליום אחד.
מתעוררים במרינה בטרומסו, שקט מסביב, לרגע רצות המחשבות שאולי סתם ברחנו מסערה שלא הגיעה. השלג שכיסה בלבן כל דבר כשנחתנו כאן לפני שבוע, נמס כלא היה, העיר נראית אחרת, וגם פחות קפואה.
היום כל אחד מטייל עצמאית בטרומסו.
אוהד ואני מנצלים זאת קצת ללכת, ביאכטה זה פחות מתאפשר. ההליכה על הגשר הגדול מעל הים מסבירה לנו למה באנו לכאן לחוף מבטחים מהסערה. הרוח שמה למעלה בגשר הגבוה מנשבת בעוצמה ואפילו הרכבל של העיר סגור בגללה. הנוף הסגרירי מקסים, בחלק מההרים עוד נותר שלג רב ובחלק לא, לנו כישראלים זה בלתי נתפס הקלות הזו בה כולם כאן גרים ליד הים. מבנה הקתדרלה בצורת המשולש הייחודי יפה, לא טרחנו להיכנס לכנסייה. מקיפים את כל האזור בעליות ובירידות מכל זווית של הגשר ומפה לשם גומעים 10 קמ+ ברגל. בכל מקום חושבים על האזרח כאן, ספסלי ישיבה, פינות חמד, הכל נקי למשעי ושקט. אנחנו זוכים לראות במו עינינו את תהליך בניית המדרכות המחוממות (חימום תת ריצפתי ברחוב, לכלל הציבור).
ב1430 ניפגשים עם כולם לארוחת סיכום בפאב מקומי. אחריה משחררים חבלים, מתנתקים מהרציף ויוצאים להפלגה אחרונה חזרה לנקודת ההתחלה. רוח טובה, מרימים מפרש, מכבים מנוע. מעלינו חג מסוק שמאיר את החוף, בהמשך נגלה שחיפושים אחר נערה אבודה הסתיימו בהצלחה.
שיחת סיכום והגעה לנקודת הסיום.
הכל נראה שונה בלי השלג הכבד שקיבל את פנינו ביום הראשון, לפני שבוע. מכינים ארוחת פרידה- פסטה ברוטב רוזה טעימה במיוחד.
למחרת בבוקר אריזות, ארוחת בוקר וניפרדים מכולם. הטיסה שלנו רק בערב. מנצלים את היום להסתובבות בטרומסו ובעיקר לג'קוזי מפנק על גג מלון clarion. הנוף משגע, המים בול בטמפרטורה ובקלות אפשר להיות פה יום שלם. התחושה נהדרת - על גג העולם!
מסיימים בארוחת מאכלי ים נהדרת במסעדה על קו המים וטסים ללונדון.
נוחתים בלוטון רכבות לוקחות אותנו למלון סמוך לתחנת פדינגטון. לילה טוב.
אחרי ארוחת בוקר צנועה יוצאים לקרוע את העיר. חורשים אותה בהליכה רגלית. HYDE PARK מקבל את פנינו בשלכת מרהיבה וסנאים מתוקים מתקרבים ומטפסים עלינו ללא שום פחד. ממשיכים בשיטוט ברחובות היפים ובצהרים נהנים מהמחזמר מלך האריות. איזו חוויה אדירה. רוצו לראות. שווה כל פאונד! עכשו ניפגשים בהתרגשות עם מאיה, האחיינית האוסטרלית שלי שעברה לגור פה. נהנים יחד ממסעדה טובה ממש על גדות התעלה היפה.
למחרת מתמקדים בכמה אתרי תיירות- לונדון איי, שעון הביג בן, לונדון ברידג', ארמון המלוכה, ועוד כמה פארקים יפהיפיים ומוזיאון אומנות. מקנחים בפיש אנד ציפס טעים צמוד למלון, מכאן רכבת ללוטון וטיסה לישראל.
לסיכום,
חופשה ייחודית, חוויתית ונהדרת, מזג האויר המאתגר הוסיף הרבה לחוויה הקסומה, כמו גם ההובלה של אסף המקסים. הצלחתי למשך שבועיים להתנתק מהמציאות הישראלית הכואבת ואפילו לא לחשוב על עבודה, העסק העצמאי שלי. האווירה בסירה היתה טובה מאוד, לא מובן מאליו כשאוסף אנשים שלא מכירים נפגשים לראשונה בים בתנאים כאלו.
אין לאן לברוח גם אם רוצים...
אסף מוציא מגוון הפלגות כאלו בתאריכים שונים, אם תרצו חוויה כזו, אשמח לחבר ביניכם.
ולסיום, תודה ענקית לארבעת המופלאים שלנו, שלראשונה נשארו למשך שבועיים בלעדינו, בבית בצפון, בזמן מלחמה, והכל עבר בהצלחה יתרה, ללא בייביסיטר ודרמות. כנראה עשינו משהו טוב בדרך...זה עלה לנו בתיק מלא שוקולד m&m. לבריאות.
במסע הבנתי שוב עד כמה החיים האישיים שלי משתלבים עם העסק.
בהרצאות שלי אני נוגעת בדיוק בנקודה הזו: איך להסתדר בתוך אי הוודאות, ואיך להפוך גם רגעים מאתגרים להזדמנות לצמיחה אישית.
הטיול הזה היה לא רק מתנה ליום הולדת, אלא שיעור לחיים.
הים הוא ללא ספק בית הספר הכי טוב בעולם!
המסקנה שלי ברורה: בחיים, כמו בים, צריך לדעת לזרום ולהתאים את עצמנו למצבים המשתנים ולזכור
שההצלחה באה אלינו כשאנחנו חותרים אליה.
רוצים לשמוע עוד על המסעות שלי? אני כאן כדי להעניק לכם השראה בהרצאות "הדרך מילדות לאליפות" ו "מצב הרוח". צרו קשר ואשמח להגיע להרצאה אצלכם – במקומות עבודה, בתי ספר, צבא, ישובים, מתנסים, גימלאים ועוד
Commenti